|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
סוף המחאה.
Es ist nicht deine Schuld, dass die Welt ist, wie sie ist
Es wäre nur deine Schuld, wenn sie so bleibt.
"זו אינה אשמתך שהעולם הוא כפי שהוא; היתה זו אשמתך, רק לו כך נשאר", שרה הלהקה הגרמנית "die Ärzte" בשירה "אשמתך". (מתוך האלבום הכפול "רעש".) "צא שוב לרחוב, וחזור להפגין" - הם ממשיכים - "כי מי שאינו מנסה להלחם עשוי רק להפסיד".
האם כל מעריצי הלהקה - ויש לא מעטים מהם - מהרו לעלות על בריקדות בעקבות הפזמון שלעיל? יש להניח שלא, ולא רק מפני שאינם יודעים מהי "בריקדה". גם הפסיביות הטבעית של בני האדם איננה האחראית היחידה. דומה, שניתן להפנות אצבע מאשימה אל ההכרה כי גם מי שכן מנסה להלחם עשוי רק להפסיד. אמת, זו גישה תבוסתנית משהו, אבל היא לא לגמרי בלתי־מפוכחת; לכו אתם להלחם, אני אשתה תה. ואם תרצו, למה לי לקחת ללב.
יותר מכל שירי המחאה של שלום חנוך - ואני מאד אוהב את "אין מחלוקת", את "לא עוצר באדום", את "אל תקרא לי עם" - אני מחבב, שלא לומר מזדהה, עם "גם אתה צודק" מתוך "אור ישראלי".
מצד אחד אני אולי חמוד,
מצד שני אני אולי חשוד.
אני מקשיב לך, לא מתערב,
אמרת פה דברים נוגעים ללב -
אז מה זה כבר חשוב מה אני חושב?
מצד אחד אולי נפלה טעות,
מצד שני קיימת ודאות.
אני אומר לך את זה שנים,
בסוף אוכלים אחד את השני.
השאלה היא, מה זה ענייני?
אתה יודע מה? אגיד לך מה:
אתה צודק.
אמרתי, די אני שותק,
אין עם מי להתעסק,
לא הבנתי למה אתה צועק.
כולם צודקים, וגם אתה צודק.
כן, גם אתה צודק.
המשחק נגמר, המכשיר דלוק,
מנתק מבט, מעלה פיהוק.
יש לכל מטבע לא מעט צדדים.
כל אחד יודע, זה בסדר מצדי.
"צדיק באמונתו יחיה,
רק שלא ימות מזה."
אתה יודע מה? אגיד לך מה:
אתה צודק.
אמרתי, די אני שותק,
אין עם מי להתעסק,
לא הבנתי למה אתה צועק.
כולם צודקים, וגם אתה צודק.
כן, גם אתה צודק.
תגיד, מה אתה אומר
אולי בסוף זה יסתדר.
עכשיו הכל על הפנים,
תגיד, מה זה ענייני.
באים אלי, חושבים שזה אני.
מצד אחד אולי נפלה טעות,
היית רוב, עכשיו אתה מיעוט.
הכל פוליטיקה ורבנות,
פשוט צריך לסגור את החנות.
כי זה לא יוצא, גם אם אני רוצה.
אתה יודע מה? אגיד לך מה:
אתה צודק.
אמרתי, די אני שותק,
אין עם מי להתעסק,
לא הבנתי למה אתה צועק.
כולם צודקים, וגם אתה צודק.
כן, גם אתה צודק.
| |
 מקווה שגם הם אוהבים את ילדיהם
סטינג הוא מהאמנים האלה, שבגרותם קצת מקלקלת את נעוריהם או לפחות את שיאם. בשיאו היה סטינג אמן מעניין, חדשני במוסיקה שלו, ובעיקר מאתגר ומתוחכם בטקסטים שלו. ב"חלום הצבים הכחולים", אלבום הסולו הראשון והפנטסטי שלו מ-1985 (לרכישה), סטינג הצליח לרקוח שילוב מנצח בין פופ לג'אז מבחינה מוסיקלית, וטקסטים נפלאים בעיקר אודות אהבה אבל גם על עניינים אחרים.
"רוסים", השיר השלישי מתוך אותו אלבום, הוא מהקטעים האהובים עליי ביותר מהאלבום הזה. זהו אחד משירי המחאה האנטי-מלחמתיים היפים ביותר שנכתבו, בעיקר משום שהוא אינו מילטנטי או מחאתי בצורה מוגזמת. סטינג "דוגם" כאן את סרגיי פרופוקייב בצורה מתוחכמת-מתחכמת. הטקסט מבטא בכנות את הפחד מפני ה-מלחמה, אותה מלחמת יום הדין שהסובייטים והאמריקאים איימו בה ופחדו ממנה. הציטוטים של סטינג – של הנשיא רייגן, אבי תכנית "מלחמת הכוכבים", של ניקיטה כרושצ'וב שאמר "אם אתם אוהבים את זה או לא, ההיסטוריה לצדנו. אנחנו נקבור אתכם...." – ממחישים בצורה מצויינת את האווירה ששררה בתקופת "המלחמה הקרה", של היסטריה, של מלחמה באוויר, ושל דאגה גדולה לילדים.
אני ממש מקווה שגם הם אוהבים את ילדיהם – זו שורה שאקטואלית היום בדיוק כשהיתה אז. האויבים אולי התחלפו, הצעצועים הקטלניים השתכללו, היבשות קצת השתנו, אבל בסך-הכל השורה התחתונה זהה: אין מלחמה שניתנת לנצחון, עזבו אותכם מלהגן עלינו או לקבור אותנו, כולנו בסך-הכל רוצים שהילדים שלנו יזכו לחיים שלווים וטובים, ללא קשר לאידיאולוגיה.
באירופה ובאמריקה יש תחושה
הולכת וגדלה של היסטריה
מותנית להגיב לכל האיומים
שבנאומים הרטוריים של הסובייטים
מר כרושצ'וב אומר: אנחנו נקבור אתכם
אני לא שותף לדעה הזו
זה יהיה דבר כה יהיר לעשות
אם הרוסים אוהבים את ילדיהם גם כן
איך אני יכול להציל את הילד הקטן שלי
מאופנהיימר והצעצוע הקטלני
לאיש אין מונופול על ההגיון הבריא
בשני צידי העולם הפוליטי
יש לנו את אותה הביולוגיה
ללא קשר לאידיאולוגיה
האמינו לי כשאני אומר לכם
אני מקווה שהרוסים אוהבים את ילדיהם גם כן
אין לכך תקדים היסטורי
לשים מלים בפה של הנשיא
אין דבר כזה כמו מלחמה שניתנת לנצחון
זה שקר שאיננו מאמינים לו עוד
מר רייגן אומר: אנחנו נגן עליכם
אני לא שותף לדעה הזו
האמינו לי כשאני אומר לכם
אני מקווה שהרוסים אוהבים את ילדיהם גם כן
יש לנו את אותה הביולוגיה
ללא קשר לאידיאולוגיה
מה שאולי יציל אותנו, אותי ואתכם
הוא שהרוסים אוהבים אותה ילדיהם גם כן...
| |
 4.11.05, עשר שנים אחרי
בראשית ברא האדם את האמונה
אלוהים אחר לכל מדינה
שקט לאור ירח,
אנחנו דור שרוצח
המאמין הלאומי, טרוריסט לאומני
זה לא אלוהי האדמה,
זה אלוהי הפחד
אל הנקמה
לא מאמין שיבוא שלום כל עוד
יש אלוהים כל ערב בטלויזיה
כל ערב בטלויזיה
הימים עוברים לי ואני מרגיש שזה עוזר לי
לברוח, לשכוח הכל
להקים משפחה אחרת
המלך האחרון נרצח לפני סוף המאה
והרוצח החייכן למד תורה בבר אילן
צריך לרקוד - אין שאלה
צריך לרקוד- אין תשובה
הכועסים כועסים
השמחים שמחים
העצובים עצובים
בסוף הסוף.
(בראשית, אביתר בנאי, מתוך "שיר טיול", לרכישה)
| |
 שלום עכשיו, שלום בסתיו, שלום חנוך!!!
זה תמיד נראה לי מוזר, שבמדינה טעונה ומלאת בעיות כשלנו, אמנים ישראליים לא מביעים את דעתם דרך אמנותם.
שלא כמו, למשל, בבחירות בארה"ב, שם מתגייסים אמנים למען המועמד המועדף אליהם, בישראל שומרים אמנינו את דעותיהם לעצמם,
ואם הם מביעים איזו דעונת, מדובר בדרך-כלל במסגרת של ראיון חושפני ב"7 ימים" שכל מטרתו היא למכור עוד כמה פלסטיקים. בנוף התרבותי הא-פוליטי הזה, שלום חנוך הוא ללא ספק יחיד ומיוחד. האב-המייסד של הרוק'נ'רול בישראל הוא דברן קטן מאוד,
אבל בשירים שלו הוא דעתן, עוקצני, ממורמר, מתנגד, מתריע ובעיקר משתמש באמנות שלו כדי להגיד משהו, לכולנו, על המצב שבו
אנחנו נמצאים. זה התחיל תחת המטרייה של חבורת "לול", בשנים 69-70, עם "אבשלום", ששאל ספק בתמימות ספק בהתרסה "למה לא, למה לא עכשיו /
מה שבטח יבוא מחר", והתפוצץ ב"מחכים למשיח", אלבום מלא בשירים חברתיים-פוליטיים. את "לא עוצר באדום" אני, אישית, לא מחבב,
אבל הוא ראוי להערכה על הטקסט הנוקב שלו, הבא חשבון עם אריק שרון לאחר מלחמת לבנון כמעט בזמן אמת ("פנו דרך, הנה בא הרוצח /
שור זועם – הוא בכלל לא טורח לבלום / שמור נפשך, הוא לא עוצר באדום!"). השיר המפורסם ביותר מהאלבום הוא, כמובן, שיר הנושא,
שעסק בנפילת הבורסה הישראלית:"...דצמבר המר, זעקו כותרות בעיתון
ושר האוצר נתן במבט ראיון:
הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם
מה שבא בקלות באותה הקלות יעלם
האזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול
ואותי מעניינת ירדנה יותר מהכל
הולך למילואים וסופר את הכסף שאין.
ומשיח לא יבוא, משיח גם לא מטלפן..." בתחילת 1991 יצא "בגלגול הזה" שכלל כמה שירים נפלאים למלים של מאיר אריאל, ביניהם "בדיוק כמוך". השיר זכה להצלחה רבה,
כנראה משום שרבים לא התעמקו במלים שלו, הכל-כך נוקבות ומדויקות: "אדם מוזר הוא האויב שלך - בדיוק כמוך
פתאום הוא גם רוצה להיות - בדיוק כמוך
פתאום הוא קם ומתייצב מולך
מתעקש לחיות.
"א-לי-מות", אלבומו הבא של חנוך מ-95, היה אלבום קשה וכבד, והאלימות שתוארה בו היתה כמו נבואה שהתגשמה עשר שנים אחר-כך.
זהו אלבום נפלא, גם אם מדכא מאוד, המתאר מציאות ישראלית בצורה כנה ואמיתית, כמו למשל בשיר הנושא:
"...כי מקום המשפט שמה הרשע
כי מקום הצדק שמה הפשע
כי מקום החוק שמה הפשע
החיים הם שלי - אז מה אתה עושה שם?
א-לי-מות
בני, אל תלך בדרך איתם
מנע רגליך מנתיבתם
כי רגליהם לרע ירוצו
וימהרו לשפוך דם!
מרוב מלחמות אתה לא זוכר
מרוב קורבנות אתה לא סופר
זה יצא משליטה וזה רק
מתגבר..." "ערב ערב" מ-97' המשיך את הקו הקודר והמינורי של א-לי-מות, והציג כסינגל את השיר המפוכח וה"שקוף" ביותר של שלום,
שגילה אולי יותר מטפח על דעתו על המצב ועל מצב רוחו, "אל תקרא לי עם": "אם אתה עובר אצלנו בשכונה
תראה שם על הקיר כתובת ישנה -
ישמור אותי האל מפני האמונה
אין שום עם סגולה, יש רק יחידים
לא כולם טיפשים ולא כולם מודים
אלה יהודים ואלה יהודים
אדם נשאר אדם,
אל תקרא לי עם.
אותה גלות גם פה, לשווא אני עובד
כמה עוד גולני מול מתאבד בודד
לא מאלהים, ממך אני חרד
שוב אתה רוכב כשנשפך פה דם
שוב אתה חושב שאתה חכם
אם לא שמת לב, גם אני קיים
מה יש לי איתך, מה יש לי איתם
אדם נשאר אדם,
אל תקרא לי עם
כשפרחים פורחים וילדים שמחים
ואויבים מפעם הם היום אחים
הגיבורים נחים והגבולות פתוחים
השיירה עוברת והכלבים נובחים...
אדם נשאר אדם אל תקרא לי -
אל תקרא לי עם..." באלבומו האחרון של חנוך, "אור ישראלי", מופיע השיר "ראש המשלה", התרסה בוטה כנגד הפוליטיקה הישראלית והפוליטיקאים שלנו.
כמעט ארבעים שנה אחרי שכתב את "אבשלום", שלום חנוך עדיין רחוק מלהיות מרוצה ממה שהוא רואה, והוא עדיין תוהה למה לא עכשיו,
למה לא היום. לא נשאר אלא לתהות איתו ולאחל לנו ראשי 'משלה יותר טובים, וחג שמח לכולנו...:
ראש המשלה אני, ראש המשלה
לא שר הביטחון, לא שר החוץ, לא שר הפנים
לא האוצר, לא הדתות, לא תשתיות, לא השטויות, כמו
החינוך והתרבות, לא התקשורת, הבריאות
לא המסחר, תעשייה, לא חקלאות, לא סגן ראש המשלה
(הרי איש לא יצפה ממני, כן?!)
שלום לכם וערב טוב ואם אני יכול
רציתי קודם כל להשתתף בצער
משפחות החללים ולאחל בריאות
והחלמה שלמה לחיילים ולפצועים
ולכל בית ישראל - שנה טובה
וחג שמח לכולנו
חג שמח לכולנו
חג שמח, ראש המשלה
אני יודע שזה לא חדש
אני שוכח שאתה חלש
כמו טובע נאחז בקש
ראש המשלה, חביבי
כל החשבון עליי, זאת כל האמת כולה
כל אחריות,כל האחריות עלי, ראש המשלה חביבי..."
שירוגרפיה אבשלום, במקור מתוך "שבלול" (לרכישה), כאן מתוך "יציאה" (לרכישה). מחכים למשיח, במקור מתוך "מחכים למשיח" (לרכישה), כאן מתוך "רומן אמיתי – ההופעה" (לרכישה) בדיוק כמוך, מתוך "בגלגול הזה" (לרכישה) א-לי-מות, מתוך "א-לי-מות" (לרכישה) אל תקרא לי עם, מתוך "ערב ערב" (לרכישה) ראש המשלה, מתוך "אור ישראלי" (לרכישה)
| |
לא לצילום
הזכרתי בפוסט הנושא את גיל סקוט-הרון, שהקשבתי לו ארוכות השבוע (כמו גם לבוב דילן ולג'ון לנון, שגם להם יש מילה או שתיים בנושא מחאה). מסתבר שגילי הוא לא זמר גדול במיוחד (אם כי יש לו קול נעים מאוד לעיבודים הג'אזיים שהדביקו לו). כשהוא מפסיק לשיר ומתחיל לדבר, הוא דווקא יותר טוב. אחרי שהתחיל את הקריירה עם אלבום שכולו דיבורים (Small Talk at 125th and Lenox), שבו הוא הקריא את השירה שלו בפני קהל בליווי כלי הקשה בלבד, הוא המשיך אותה באלבומים שעירבו הקראות שירים על רקע ג'אזי לקטעי שירה פרופר, שבמיטבם היו בינוניים.
האלבום החמישי, The First Minute of a New Day, ממשיך באותו כיוון. בין הקטעים שבו הוא מזמרר, יש שני קטעים מהופעה חיה שהם דיבוריים. בשני, שחותם את האלבום, סקוט-הרון מדבר על היסטוריה שחורה, מתבדח על סרט האימה "מלתעות" וחותם בהקראה של הקלאסיקה שלו "The Revolution Will Not Be Televised", שזו לה הפעם השלישית שהיא מופיעה באלבום שלו. הקטע הראשון, שחותם את הצד הראשון של התקליט (אז, כשהיתה לדברים הללו משמעות), מתייחס אל פרשת ווטרגייט, זה לאחר שסקוט-הרון התייחס לפרשה (או כמו שהוא קרא לה, H2O-Gate) באלבום הקודם, ועתה הוא שוב חוזר ודש בנושא, על רקע העונשים הקלים שקיבלו המעורבים בפרשה.
Pardon Our Analysis
Lady Day and John Coltraine, מתוך Pieces of a Man, האלבום השני של סקוט-הרון, הראשון המוזיקלי שלו.
וכמובן, The Revolution Will Not Be Televised, בגרסתו העירומה והראשונית.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
