עדיין מחפשת

לא יודעת אם יש טעם לחזור לכתוב, אולי אני עושה את זה כדי שלא ימחק הבלוג.. או שסתם ממש התגעגעתי פתאום.

כיתה יב' התחילה, לא מרגישים עדיין את הלחץ. אני מנסה לכתוב תסריט לסרט הגמר שלי אבל זה לא כ"כ הולך כי כשמנסים לכתוב אז מתחילים לחשוב וכשמתחילים לחשוב זה נהיה.. לא קל אפשר לומר. אני מתגעגעת לאמא, זה רק נהיה יותר קשה ועוד פחות מחצי שנה זה כבר עשור למוות שלה. זה רק נהיה יותר גדול. יותר עצום. יותר מפחיד. זה לא נהיה יותר קל, למי שחשב. אני בקושי לומדת, בקושי עושה עם עצמי משהו. למה? כי פשוט קשה.. פשוט קשה גם לחשוב עליה וגם להשקיע בלימודים. את העבודה עזבתי, הכסף בא כרגע מאבא, לא דבר שמאוד רציתי לעשות אבל הייתי חסרת ברירה כשהבוס התחיל להתייחס אליי כמו חרא. אין מה לעשות, צריך לעשות ויתורים בחיים. נמאס לי מאישתו, נמאס לי ממנו, נמאס לי מהילדים שלו. בא לי חופש לתקופת זמן בלתי מוגבלת. פולין היה קשה, אבל ברמה מסוימת. לא הרגשתי שיש לי שם את החופש שלי, את השקט שחיפשתי. אומנם לשבוע קצת יצאתי מהבית וראיתי עולם והתרחקתי ויצא לי גם לחשוב, אבל איכשהו יצא לי לחזור ולעשות את אותן הטעויות המטומטמות שאני עושה פעם אחרי פעם. כי זו אני.

כי אולי אנשים לא משתנים?

תקף גם לגבי שון, שהחליט גם הוא לשחק בי אם זה לא מספיק שעושים לי את זה מכל כיוון.