הי, היום דווקא אני שמחה - יוצא לי לעדכן.
אבל זה נורא מעצבן שאם כל העיסוקים שלי (ובאמת שיש המון) אני מוצאת זמן לעדכן, ואין אף אחד כמעט שמתייחס.
אני חושבת שאם זה ימשיך ככה, 5 תגובות לפוסט כל כך מושקע, אני אאלץ לסגור.
אז תיכנסו קצת, תגיבו אם אתם חושבים שהבלוג הזה בכלל שווה משהו. קצת תמיכה... הערכה... או שאין לכם את זה?
וגם כן, התגובות. מה זה "איכסססססססססססססססססססססססססס" כתגובה??
סליחה אבל, יש פה פרק מושקע, ובמקום להתייחס אליו וטיפה להחמיא מחפשים את הרע ומגיבים בקשר אליו.
לא רק שזה באמת באמת פוגע, זה גם פגיעה שערכים של עצמך. אותי חינכו שהמוטו בחיים זה להיות טוב לאחרים.
אז או שהחינוך שלכם רע או שאני לא יודעת מה.
זה פשוט מעצבן להיכנס ולצפות ל-10 תגובות אוהדות לפחות, ובמקום זה תגובה אחת אוהדת ועוד תגובות נאצה.
תודה רבה באמת, אתם כל כך עושים לי חשק להמשיך לכתוב...
ניק סגר את הדלת בטריקה, נשען עליה וניסה לייצב את נשימתו.
הוא התנשף בקצב מטורף, ופקח את עיניו הכי גדול שיכל, כדי לוודא שזה לא חלום. חלום בלהות...
הוא ניגב את הזיעה הנוטפת ממצחו וסרק את שיערו באצבעותיו בעצבים, לא יודע מה לעשות עם עצמו.
"ניק..." אמרה ג'ייד מבתוך החדר ודפקה על הדלת כדי שייתן לה לצאת, אך הוא המשיך להשעין את כל גופו על הדלת.
כל השמחה שבערה בו מאז הסכימה היילי לצאת איתו, התפוגגה בבת אחת והפכה לסיוט נוראי.
"נו, ניק!! תפתח, זה לא מה שאתה חושב!! יש לזה הסבר..." אמרה ג'ייד בקול נואש.
"ניק, תפתח רגע." היע קולו של רוקי. ניק לא האמין שחברו הטוב ביותר בגד בו ככה... עם אחותו...
ניק נעמד על רגליו, ונתן להם לפתוח את הדלת, בהלחטה שהוא חייב להתמודד. בכל מקרה הוא יהיה חייב לפתוח בסוף...
פניהן היו מופתעות וחיוורות. הם כבר היו שוב לבושים, והלכו אחריו, לסלון.
"ניק, זה חד פעמי, אנחנו רק התנשקנו קצת, הורדנו את החולצה, לא יותר." אמרה ג'ייד.
"די, ג'ייד. בסדר, עלית עלינו. אנחנו שוכבים כבר חודש מאחורי הגב שלך." אמר רוקי, מבויש.
ניק הסתכל על ג'ייד כדי לוודא שזה נכון, וכשקלטה את מבטו היא השפילה את ראשו. זה היה בדיוק כמו אישור בשבילו.
"בוגדים מסריחים." אמר ניק, פניו מתעוותות מגועל.
"זה לא נורא כמו שזה, אחי." אמר רוקי. "בס"ה זה לא ששכבתי עם החברה שלך..."
"אל תקרא לי אחי!" צעק ניק, מאדים מכעס. "אתה שכבת עם אחותי! איך אני יכול להיות חבר של המאהב של אחותי??"
"די, ניק. אל תצרח. אמא תגיע עוד מעט אז בואו נסדר פה ואז נדבר בשקט ובהגיון." אמרה ג'ייד.
"לא רוצה לדבר איתכם!!" צעק ניק. הוא לקח את הז'קט שלו ויצא מהבית בזעם, ואז רד במדרגות במהירות.
יום המחרת עבר כרגיל.
שוב, כל חברי הלהקה לא היו נראים מפוקסים במיוחד, אבל בסוף החזרה הם קבעו שמעתה והלאה החזרות יהיו
מקצועויות לא משנה מה קורה להם בחייהם האישיים. הם החליטו שהחזרות הבאות יהיו מוצלחות הרבה יותר.
והם כולם ידעו, שכשהם רוצים משהו, הם משיגים אותו, לא משנה מה.
בסוף היום המנהל הודיע להם שיש הופעת מחול בסוף השבוע, ושהוא ישמח מאוד עם הם יופיעו שם בנוסף, ויחשפו
בפעם הראשונה. הם אמרו שיחשבו על זה, כי ידעו שהם עוד לא ממש מתמצאים בחומר...
לצ'לסי לא הציקו באותו היום, כי כנראה עדיין פחדו שג'סטין שוב יצא לעזרתה. למרות שהיום לג'סטין לא היה כלל מצב רוח.
את הלילה בילה בבית החולים עם אימו. במהלך כל הלילה נשאר ער כי לא הצליח להרדם, ולא חל שיפור כלשהו במצבה.
למזלו הצליח לשכנע את לנה לחזור הבייתה ולשמור על ג'ייק ורוב, כי בהתחלה התעקשה שהיא תישאר שם והוא יחזור.
על אף שהייתה נודניקית לפעמים, ג'סטין לא יכל שלא למות עליה. היא הייתה לפעמים כמו אחות גדולה בשבילו.
היא הייתה כל כך בוגרת לגילה, וכל כך עזרה לו בכל מה שרק היה צריך. והיא תמיד דאגה לו כל כך...
הוא כל כך הצטער שמאז שהייתה ילדה קטנה חייה היו כל כך קשים. מעולם לא הייתה באמת רגועה, או מאושרת...
חיוכיה היו חצאי חיוכים. עיניה בכו יותר משצחקו. היא תמיד הייתה עסוקה כל כך בדאגות...
לפעמים ג'סטין חשש שתקבל קמטים בגיל צעיר יותר בגלל זה. הוא ולנה חלקו משהו שלא היה לג'ייק ורוב.
הם ידעו מה קורה לאימם פחות או יותר. והם כל כך.... כל כך העדיפו לא לדעת.
בנוסף היה את אביהם, שישב בכלא על גניבה. היה אולי קצת מרושע לשפוט אותו, שכן הוא רק רצה לתת למשפחה שלו
משהו אחר חוץ ממחסור, פעם אחת.... אבל ג'סטין מעולם לא הבין למה ככה. אז נכון שהוא לא הצליח למצוא עבודה, אבל
לקחת מעשירים מעולם לא היה הפיתרון. ג'סטין שמח שהוא כלוא. שהוא לא יכול להמשיך במעשי הפשע שלו.
כי הוא היה בטוח שזאת לא היה רק חד פעמי. וכל כך עצבן אותו שאמא שלהם הכריחה אותו ואת לנה ללכת לבקר אותו.
הוא כל כך כעס על האיש הזה. שהשאיר את אימם לבדה. מחלתה רק החמירה מאז נכלא.
אבל עכשיו אמא שלהם בתרדמת. היא לא תוכל להכריח אותו לבקר אף אחד. אף אחד.
אחרי בית הספר חזרה צ'לסי הבייתה כרגיל ואכלה ארוחת צהריים.
לפתע דלת הבית נפתחה, ואמא שלה נכנסה, בגופיה וג'ינס צמודים, משקפי שמש גדולים וורודים מכסים את עיניה.
"היי, אמא." אמר אריק שבדיוק עבר שם בדרכו לחדר שלו. היא נופפה לו וחייכה. אח"כ הביטה בצ'לסי.
"אני לא מאמינה!" אמרה בדרמטיות והצמידה את כף ידה למצחה.
"מה, אמא? מה הפעם..." מלמלה צ'לסי ודחפה תפוח אדמה לפה.
"מה זה עושה על הצלחת שלך?!?" אמרה אמה והרימה פרוסת לחם בצלחתה של צ'לסי אל מול עיניה.
"מה קרה אמא? כולה פרוסת לחם..." אמרה צ'לסי, לא מבינה את הסיבה לבהלה.
אמה לקחה את הפרוסה איתה למטבח, דרקה אותה לפח והביאה איתה פרוסת לחם קל.
"קחי את זה..." אמרה, והושיטה לה אותה. "באמת! אוכלת כזה זבל משמין, במצבה..." מלמלה בעודה הולכת לסלון.
"אמא, תני לי לעשות מה שבא לי!! מתי ימאס לך להגיד מה לאכול לפי קלוריות?? מה אכפת לך שיש לי קצת בטן??
לי צריך להיות אכפת, לא לך!! אמהות אחרות היו תומכות בבנות שלהן ומקשיבות לרצון שלהן, לא מחליטת בשבילן!"
"אולי הבנות של אמהות אחרות שומרות על הגיזרה שלהן בעצמן..." אמרה אמא שלה בסונוביות.
אריק נכנס לחדר, כמו אביר על סוס לבן, שבא להציל את צ'לסי בשעת מצוקתה, מהדרקון האיום.
"אמא, תעזבי אותה. תשמחי שהיא אוכלת, ולא איזה אנורקסית שמקיאה הכל. לפחות צ'לסי תהיה בריאה ותחיה
חיים ארוכים, לא כמו הרבה רזות, שימותו עוד שנתיים בגלל שהן שוקלות כמו תינוק שזה עתה נולד." אמר אריק.
"אריק, תן לי לדבר איתה, מה יש? אן שומדבר רע בריבים של אם ובתה המתבגרת." היא אמרה.
"אמא, אלה לא ריבים רגילים של אם ובתה המתבגרת. את אף פעם לא תבני את זה, אה?" הוא שאל.
"אריק, אל תתחצף לאמא שלך! אתה שומע אותי??" התעצבנה לפתע אימם, ונעמדה על רגליה.
"אולי אל תתחצפי לילדים שלך, ואז נדבר." הוא אמר, וחזר לחדרו, טורק אחריו את הדלת.
צ'לסי צפתה באמה המתישבת שוב בשתיקה, והלכה לחדרה, עצובה שאין חזרה בעזרתה לברוח קצת מהבית.
"היי, ג'ס. אנחנו צריכים לדבר." אמרה בריטני אל תוך שפופרת הטלפון, שוכבת על השטיח בחדר שלה.
"בריט, אני אדבר איתך מאוחר יותר, אני קצת עסוק עכשיו." אמר ג'סטין בצד השני של הקו.
"אפשר לשאול במה?" שאלה בריטני, מקווה לסחוט קצת מידע.
"נו, בריט, את יודעת שאת יכולה לסמוך עליי. אני עושה שיעורי בית. אני אתקשר." אמר ג'סטין.
"גם אתמול אמרת שתתקשר." אמצרה בריטני, משחקת בחוט המסולסל של הטלפון.
"שיט, נכון. אני מצטער. אני יודע שאני חבר ממש גרוע לאחרונה... פשוט את יודעת איך אני בלימודים, ואמא שלי
מכריחה אותי להשלים את כל החומרבאלגברה עכשיו. אני מבטיח להתקשר בריט." אמר ג'סטין.
"טוב." אמרה בריטני, אבל רק חצי מאמינה לו. היא כבר השתגעה מלא לדעת מה בדיוק עובר על החבר שלה.
"חכי שניה, בריט." הוא אמר, שנייה לפני שהיא ניתקה.
"מה, ג'סטין? גם לי יש שיעורי בית וזה..." היא אמרה, קצת חסרת סבלנות.
"אני אוהב אותך." הוא אמר, ולרגע עזב את ידה של אימו, כי המשמעות החזקה של המשפט הכתה לו בלב.
גם לבריטני. היא קרבה את השפופרת לליבה. אח"כ הצמידה אותה שוב לפיה. "גם אני." אמרה בכנות.
"אל תעזי לחשוב אחרת, בריט. אני מאוהב בך עד הגג, אני מקווה שאת יודעת. אני ממש מקוה שנוכל לחזור
להיפגש כמו פעם." הוא אמר. זו באמת הייתה משאלתו כעת... אך הוא ידע שלא יוכל להגשימה בקרוב.
"אתה יכול לבוא לארוחה בסוף השבוע, אמא שלי תשמח!" אמרה בריטני בהרגשה שהבריקה.
"אממ... הייתי שמח, אבל יש לי כל כך הרבה חומר להשלים..." אמר, למרות שכל כך רצה לבוא לאכול אצלה.
"אממ, טוב... אז אולי פעם אחרת." אמרה בריטני, מאוכזבת.
"אני ממש מצטער, פשוט, אמא שלי מכריחה אותי..." אמר ג'סטין.
"זה בסדר. ביי, איי לאב יו." היא מסרה לו נשיקה וניתקה.
אוף... חשבה. מה קורה לו, ולמה הוא לא יכול לספר לי?
בערב, ניק עצר עם באוטו של אמא שלו מתחת לבית של היילי, וצפר לה.
היא נכנסה פנימה, בשמלתה הורודה הצמודה עם המחשוף המחמיא ונעלי העקב הלבנות משובצות יהלומים.
שיערה המושלם היה מפוזר על כתפיה, והיא חייכה עם שפתיה מרוחות הליפ גלוס חיוך מתוק.
"היי..." אמרה. הוא בקושי יכל להוציא הגה מפיו כשראה אותה, הוא רק חייך, כמהופנט., שוכח מארועי אתמול לפתע.
"מה קרה לך? קיבלת שבץ או משהו?" שאלה, למרות שידעה למה הוא מתנהג ככה. זה מה שהיא רצתה...
"את נראית, פשוט מדהים, מעולה, מושלם..." הוא אמר.
"תודה, גם אתה חביב." אמרה. היא סרקה אותו. מנעלי הואנס שלו, הג'ינס הצמוד, החולצה המכופתרת והמחוייטת
ושיערו, המסורק לשם שינוי. גם היה לו ריח טוב של בושם... היא חייכה.
"אז לא אתה לקוח אותנו? אני מקווה שלא לחדר האוכל בבית הספר." אמרה, נזכרת בדייט גרוע שהיה לה פעם.
"לא, לא.... באמת שהכנתי לך הפתעה קטנה." אמר, והתניע את האוטו. הוא נסע במהירות למעלה מן המותרת,
כמו שהיה נוהג תמיד. היילי הייתה רגילה- כל חברי העבר שלה נהגו כך.
הוא עצר בתוך חנייה גדולה מאוד, ועזר לה לצאת, כמו הג'נטלמנים בסרטים. יד ביד הם הלכו, הוא מוביל.
כשהיו קרובים הוא עצם את עיניה, והיא, לא מבינה, זרמה איתו. הוא פקח את עיניה...
הם עמדו מול... לונה פארק?! מעולם לא היה לה דייט כזה... אבל זה יכול להיות מעניין, חשבה.
הוא שלף את הכרטיסים שלהם מכיסו והראה לשומר שהכניס אותם.
קודם כל, ניק לקח אותה לדבר האהוב עליו שם, חדר מבוך המראות.
הם התגלגלו מצחוק, כשהתנגשו כל הזמן במראות ואחד בשני. היילי מעולם לא נהנתה כך בדייט...
אח"כ הם הלכו לגלגל הענק. בהתחלה היילי פחדה קצת אבל אז התרגלה ונהנתה מהנוף. ומניק...
הם היו בעוד מלא מתקנים ודברים מגניבים, ואז הוא לקח אותה לתחנה המסיימת... רכבת ההרים.
לאחר זמן רב מאוד הצליח לשכנע אותה לעלות. הם ישבו זה לצד זה, והיילי הייתה מפוחדת עד מוות.
זה התחיל העלייה קטנה ואיטית. אח"כ עלה לעלייה גדול יותר, ואז הגיע ממש גבוה, אבל עדיין באיטיות.
לפתע הרכבת ירדה במכה למטה. ניק הרגיש את ידה של היילי מחבקת אותו חזק, רועדת.
הוא לא פחד כלל, כי הכיר את המסלול הזה כבר כל כך טוב. הוא וג'ייד היו עולים עליו כל כך הרבה כשהיו קטנים...
המסלול המשיך בעליות גדולות וירידות מפחידות, עד שנגמר. היילי צרחה לאורך כל הדרך...
כשירדו, ניק שאל אותה איך היה.
"וואי.... כל כך כיף!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא אמרה בהתלהבות. היא חיבקה אותו.
היא הרפתה והם הביטו זה בזה. ניק הרגיש איך כל החלקים הפנימיים שלו מתערבלים בתוך תוכו.
"ניק, ממש תודה על היום.... היה לי ממש... כיף." אמרה היילי, מסמיקה קצת.
"גם לי." הוא אמר, ללא חיך. הוא הביט אל תוך עיניה, הכחולות- ים. היא הביטה חזרה אל תוך עיניו החומות העמוקות.
הוא קירב את פניו לשלה, והיא זרמה איתו. שפתותיהם נגעו בשניה אחת והם הרגישו איך העולם עוצר...
הוא הניח את ידו על עורפה ונישק אותה בחושניות.
המשך יבוא...
מקווה שאהבתם, ושתגיבו, אם באמת אכפת לכם מהבלוג...
לוליפופ™
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לוליפופ™