איך בכלל התגלגלתי לכאן ? איך הגעתי למקום הזה, לרגעים האלה שאני בוהה באויר ואני בטוחה שאני חולמת
אין מצב שזאת המציאות של החיים שלי, אין סיכוי שזה המקום שהגעתי אליו בגיל 23 .
שנתיים ו5 וחצי חודשים עברו מאז שעזבת את הקושי , המחלה הנוראית - זאת שאסור לומר את שמה בקול רם
אבל כאילו מרגיש לי שבתוך כל האנשים שמפחדים , אני היחידה שלא מפחדת ממנה יותר
איך אפשר לפחד מהמילה הזאת יותר אחרי שהיא כבר לקחה לי את האור ?
אני מדליקה סיגריה ויושבת על המיטה בחדר , ואני באמת לא מבינה איך החיים שלי התגלגלו למקום שאני נמצאת בו היום
איך הם הפתיעו אותי .. בחוסר הגיוניות שלהם , בחוסר הגינות שלהם
איך הגעתי למצב שבגיל שלי אני מחליטה החלטות כאלה קשות וגורליות
בחרתי לשים את אחותי בפנימייה כי לא יכולתי יותר
לא יכולתי להתמודד נפשית ופיזית איתה יותר
לא יכולתי לעמוד יותר מהצד ולראות איך סבא וסבתא שלי מזדקנים ונחלשים יותר עם כל יום שעבר
ועכשיו היא הולכת , באופן עצמאי ובלי עזרה , בלי להיתמך.. היא פשוט הולכת . והיא מדהימה אותי בכל פעם מחדש כשהיא מגיעה.
כמו בחלום שחלמתי לפני כמה שנים שכל כך ריגש את אמא שלי
היא היחידה שהאמינה שברגע שאני יחלום זה יתממש
וזה קרה, היא הולכת.
לפני שנה חלמתי שהיא מדברת, היה לה קול מוזר ... הוא לא התאים לה לפנים
אני שואלת את עצמי אם גם זה יקרה , כי חלמתי.. וכי היא האמינה
איך אני בגיל 23 , יושבת בשולחן שישי עם סבא וסבתא שכואבים וכעוסים על האבא האידיוט , החולה נפש , הזבל הזה - של אחיות שלי .
איך חשבתי שהכל נרגע והסתדר ופתאום צצים דברים חדשים
משפט , דרישת זכאות לזכויות שוות, ביטול זכויותיו כי לא מגיע לו. כי הוא לא יכול לגדל אותה.
ובתוך כל זה בתוך כל הבאלגן אני רק רוצה קצת שקט, אני מקווה שכולם ימצאו קצת שקט
אני רוצה שהוא יפסיק לעשות הכל כל כך קשה בשבילנו בכוונה.. כי הוא לא מבין כמה הוא פוגע בה. בבת שלו .
הוא חושב שאמא שלי שהייתה הגדר שהפרידה נעלמה, ושאנחנו לא נילחם
אבל אני כבר עייפה ממלחמות , ואני מפחדת על איך זה ישפיע על סבא וסכבתא
אני מפחדת מאיך שזה ישפיע עליי.
ויש עוד טיול .. גם זה יגיע ממש עוד מעט, בעוד פחות מ3 חודשים אני אזכה לקחת חופש ארוך , לסדר את הראש שלי ולא לחשוב על כלום
4 וחצי חודשים שאני אדון לעצמי מבלי לחשוב על אף אחד .
אני רק מקווה שהכל כבר ייגמר , שהיא תישאר אצלנו
מגיע לה לגדול באהבה ונתינה
לא בפחד.