יאללה חפירה בוהו ,
כול כך איכזבתם גאד,
חלק מהקבועות לא מגיבות
וגם אלה שמגיבות מגיבות פעם אחת ,מה יקרה אם תגיבו שוב גאד.
לא משנה,תעשו מה שבא לכם.
אני לא מתכוות להפסיק לכתוב רק כי יש עוד כאלה שאוהבות ת'סיפור [אני מקווה כן ]
וכי אני נורא אוהבת לכתוב ,ויש לי מלא פרקים במחשב .
אוףףףףף ,אם הסיפור לא טוב אז תגידו ,עדיף מאשר להגיב איזה 25 תגובות שלכם ככה
לא ביקשתי מאתיים,נמאס לי לתת לכם תנאים , תגיבו לבד אם הסיפור חשוב לכם -_-
פרק 15:
השעה הייתה בערך 3 וחצי,
ישנתי עם ביל באותה מיטה ,זזתי קצת ואז קמתי
והסתובבתי בחדר בשקט,כדי לא להעיר את אמא שלהם.
"אן" שמעתי לחישה.ביל קרא לי .
"אה?"שאלתי בעצבנות.
"מה נעשה?" הוא שאל " אני לא יודעת " אמרתי ,מעוצבנת .
" אני לא רוצה לחשוב על זה יותר מידי,זאת הייתה פאקינג חברה הכי טובה שלי."
הדמעות התחילו לרדת שוב ,התיישבתי על המיטה לידו.
הוא ניגב לי את הדמעות ולחש " יהיה בסדר ,אני מקווה " וחייך חיוך מאולץ.
חיבקתי אותו והוא הביט בי .
" את כול כך יפה ,הוא לא יודע מה הוא מפסיד" הוא חייך ואמר בשקט.
חייכתי קצת,מסתכלת עליו הרגשתי הרגשה מוזרה ידעתי שזה יקרה היום ,
אבל לא היה אכפת לי ,הראש שלי לא חשב הרבה,
התקרבנו קרוב קרוב,יכלתי להרגיש את הנשימות שלו.
התנשקנו נשיקה קצרה ,שנעצרה במהירות .
וזה היה עוד יותר מוזר.
נאנחתי,רציתי את טום איתי עכשיו,לחבק אותו .
אני וביל לא דיברנו על כלום ופשוט הלכנו לישון מחובקים,
אני יודעת שזה רק תסכול ,הוא כול כך חסר לי .
התעוררנו ב11 בבוקר ,הבית היה ריק. קמנו מתוסכלים
"פאאאאאק" צעק ביל.
"מה?"
" אני לא מאמין שזה אח שלי אני שונא אותו " סינן והלך לכיוון האמבטיה .
" אלוהים אני איתה אותו חדר אותו שולחן,איך אני אתפקד ?"כול אחד חשב על העניינים שלה .
" והוא ,הוא כזה זבל " הרגשתי איך מתכווץ לי הלב.
" א...י לוו יודהה מ...ה ליגי...לא .. " אמר ,בפה מלא במשחת שיניים
" מה?" גיחכתי
ביל ירק ואמר " אנלא יודע מה להגיד לך ,
אני האח של החרא הזה ."
" אאאאוח " נאנחתי.
" יהיה בסדר נו,תחייכי בשבילי " הוא חייך,ניסה לעודד אותי,אבל גם את עצמו.
אני חייכתי ובאתי לחבק אותו ,הוא הסמיק מעט,הבחנתי בזה ושאלתי
" מה עם אתמול ?" בקול רועד.
הוא לא אמר כלום,לא הבנתי מה זה אומר,לא רציתי להתעמק בזה.
" רק זה מה שחסר לי עכשיו,עוד בלבול .אני מרגישה אליו משהו?
לא לא אני אוהבת את טום ,אוי אן שתקי די די " גערתי בעצמי.
" עוד שעתיים נחזור לפנימייה " הוא מלמל לאחר דקה של מחשבות.
נבהלתי,לא ידעתי מה יהיה .
אבל מה שכן ידעתי זה שאני לא זאת שצריכה לדאוג עכשיו,
הם יצטרכו להתאמץ הרבה כדי שאני אמצמץ לכיוונם עכשיו.
הלב שלי פשוט שבור.
יצאנו לחצר,מתנדנדים על נדנדה גדולה וחושבים.
הוא הדליק סיגריה באדישות,הסתכלתי עליו וחשבתי על המצב.
"ביל?"שאלתי
"מה?"
" תביא לי סיגריה בבקשה "
" ממתי את מעשנת?" הוא שאל.
" אני לא," הוא לא שאל שאלות והושיט לי סיגריה.
" אני לעולם לא הייתי עושה את זה לחברה שלי "
נזכרתי במשפט הזה שליאנה אמרה לי פעם,לקחתי עוד עשן לריאות.
"זונה זונה זונה " חשבתי לעצמי בעצבנות.
" אנחנו צריכים לזוז,אני לא רוצה לבוא מאוחר,חוצמיזה
יש הסעות עוד 5 דקות" הוא אמר,התקדמנו לעבר התחנה,התחיל
לרדת גשם בידיוק שעלינו לאוטובוס.
בהיתי בחלון בעצב,מציירת לב שבור בלי לשים לב מה אני עושה בכלל.
הגענו לפנימייה,השעה הייתה 4 בצהריים כבר.
"בהצלחה " ביל מלמל כשעמדו להכנס כול אחד למגוריו .
" גם לך " חיבקתי אותו ונישקתי אותו על שפתו בעדינות.
" אן" הוא ניסה לדבר,מביט בלחיי הסמוקות.
" ששש,אין לי כוח לזה עכשיו ביל " אמרתי,מחייכת.
~ ~ ~
" אוי לא אוי לא אני צריכה לראות אותה עכשיו "
חשבתי ,כשצעדתי לחדר שלנו.
נכנסתי לחדר,רק ליאנה הייתה בחדר,שוכבת ומביטה בתקרה,
שמתי לב שהיא בוכה.
הדלת הייתה פתוחה,נכנסתי בלי להסתכל עלייה והלכתי להכין שיעורים
כשהיא בידיוק התקדמה אליי .
"א...אן" היא גמגמה.
לא הסתכלתי עלייה.היא נגעה בכתפי וזזתי ממנה .
"אן.."
התעלמתי ממנה שוב.
" אנחנו צריכות לדבר" היא אמרה בקול צרוד וחנוק.
" אין לי על מה לדבר איתך " הסתכלתי לה ישר בעיניים,
והסתובבתי בחזרה באדישות. " אני לא התכוונתי" היא לחשה.
" גם אני לא " אמרתי באדישות ויצאתי מהחדר.
היא נשארה שם,לוקחת את היומן שלה וכותבת .
"אם רק משיהו היה מבין מה קורה לי,
אני לא יודעת למה עשיתי את זה.
אני יודעת שאני טיפשה,אני לא מרגישה אליו כלום.
אני לא יכולה לחיות בלעדיהם,כול כך רע לי.
מה אני יעשה עכשיו?
איבדתי את שני האנשים הכי חשובים לי בחיים.
מה יקרה כשביל יגלה?הוא לא יסתכל עליי יותר בחיים.
אני כזאת כלבה מטומטמת זונה .
אני שונאת את עצמי ."
היא סגרה את היומן,חושבת איך היא תספר לביל מה שקרה,
מתפללת שהוא עוד לא יודע.
עצובי :'(
טוב,אני את שלי אמרתי למעלה.
מי בא למפגש,אגב?
טוווב ,תגיבו כי זה קוליזם ברמות ~
3333>