כמה מילים,
תראו מה השע אני חייבת לטוס ואני מעלה פרק.
ודבר שני,תודה באמת תודה אתן קוראות מקסימות.
זה מה שיש לי להגיד,ותבינו אותי אני עומדת בין מבחן לבוחן.
-
פרק 18:
"למה?" הוא שאל בשקט " אני בסה"כ רציתי ל...." הוא השתתק שראה אותי
בוכה בשקט,בצד,אולי קלט מה הוא עשה.
נשענתי על הקיר כשהוא התרחק ממני .
הוא התקרב אליי " אני מצטע.." הוא לא הצליח לדבר ,הוא ניסה לגעת בי ,
זזתי ממנו,בכוחות האחרונים שלי.
"תעזוב אותי,בבקשהי" לחשתי,בקושי.
2 דפיקות נשמעו בדלת ,ואז ביל נכנס . " מ..ה קורה פה?"
הוא נהפך לחיוור שראה את הסימנים עלינו ,ואותי בוכה .
הא התקרב אלינו, הכניס לטום אגרוף,וטום נפל,ונרדם
לא היה אכפת לי מה קרה לו.
סיפרתי לו הכול,הוא לא האמין פשוט,בכיתי ובכיתי חצי לילה ,
הלכתי לישון אצל ביל בחדר כי טום נרדם אצלי ברצפה.
בקושי ישנתי אפשר לומר,גם ביל בקושי ישן.הוא כול כך כעס,
למרות ששנינו ידענו שהוא היה שיכור לא נורמלי.
טום התעורר,היה לו הנגאובר מטורף.
כול כך כאב לו הראש, הוא בקושי נשם. הוא לא זכר כלום.
הוא החזיק את הראש בידו בכאב.
"מה קרה לעזזאל אתמול " הוא חשב
הוא התקדם לחדר שלו ושל ביל [ושל גוסטב וגאורג שלא היו שם]
פתח את הדלת בשקט,למול עיניו הינו אני וביל במיטה ישנים מחובקים.
אחרי שנרדמנו לאיזה שעתיים מסכנות.
התעוררנו מהרעש שהוא עשה " בטעות " .
ל א ידעתי איפה לקבור את עצמי.
" מה זה בידיוק? " הוא שאל,מחזיק את ראשו הכואב.
"אתה רוצה שנחזור של אתמול?" התעצבן ביל ,הוא התכוון לאגרוף כמובן.
" מה היה אתמול כוס עמק! אחחחחח "הוא צעק,
הוא הסתכל עליי ובלע את רוקו .
" מה.ז...א...? " הוא גמגם ובלע את רוקו שוב.
" זה לא אני נכון?" הוא גיחך ושתק כשהבין מי זה באמת.
"אבל..למה?איך?" הוא בקושי דיבר,הוא התקרב אליי מנסה לגעת בי.
" אל תגע בה" ביל צעק.
"ביל.." לחשתי.
" תשאיר אותנו לבד. טוב?" טום אמר,הנהנתי.
ביל סגר אחריו את הדלת,וטום מיד התיישב מולי,
הרגשתי איך נשמתי נעתקת.
" מה קרה א..תמול?" הוא מלמל בפחד
שתקתי.
" מה פאקינג קרה אתמול אן?" הוא צרח,פחדתי ממנו
" השתכרת,היית עם מישהי,ניסית לאנוס אותי,והרבצת לי"
לחשתי," זה עונה לך על השאלה?"למרות שפחדתי ממנו ,
תמיד היה לי פה לענות לכול אחד.
"מ..מה?" הוא הפך לחייור, לא ידע מה להגיד.
"אני לא מב...." הוא ניסה להגיד אך קטעתי אותו
" מה יש להבין פה?לא בא לך להבין על תבין " הגברתי את קולי.
הוא שתק,השפיל את ראשו למטה.
"אתה באמת לא זוכר?" התחלתי לבכות.
הוא התקרב אליי מנגב את הדמעות שזלגו ,
" אני מצטער " הוא חיבק אותי.
" אני כול כך מצטער שהרסתי לך כול כך הרבה "
" אני לא מכיר את עצמי,קשה לי עם כול זה"
" מה קשה לך?מה כבר קרה?אין כלום יותר טום,"אמרתי
" מה..כלום" הוא שאל,בתמימות כאילו כלום לא קרה,התרגזתי
"אני עם ביל עכשיו,אני לא רוצה אותך יותר,אני מפחדת ממך,
אני לא סומכת עלייך . כול מה שלא היה בינינו , גם לא יהיה יותר"
צעקתי עליו.
לא הכרתי אותו כבר פעם הוא היה טום הרגיש
ופעם הוא היה טום הבוגד,הרודף נשים,הרגיל.
" את לא עם ביל ,את לא איתו!!!!את סתם עושה לי את זה" הוא צעק.
" אל תצעק עליי ,אני לא אחת מהכלבות שלך " הכנסתי לו
" אני מצטער אני פשוט כול כך מצטער אני ממש עשיתי את הדברים הכי גרועים שיכלתי לעשות " הוא הסתכל לי בעיניים,שתקתי.
"בבקשה תגידי משהו "הוא אמר בפחד.
" אין לי מה להגיד לך טום ,אני לא סומכת עליך יותר,אמרתי לך הכול " אמרתי.
" שינית אותי לגמרי,הרסת אותי,עשית לי דרמה מהחיים
לא מגיע לך שאני אתקרב אלייך" ניסיתי להשמע כלבה.
" בבקשה תסלחי לי " הוא אמר לפתע
" למה לי טום,כדי שתנסה לאנוס אותי שוב,
כדי שתכריח אותי לשכב איתך?כדי שתבגוד בי,תרביץ לי,תתייחס אליי כמו אל סמרטוט ,אני לא מכירה את עצמי כבר,אני לא רגילה להתנהג כמו כלבה,
אתה שינית אותי אתה והדברים שעשית לי כול התקופה הזאת טום .
" אני הייתי שיכור " הוא מלמל
"אל תעיז אפילו להצדיק את עצמך" צעקתי.
" אן נואת לא מבינה אפילו כמה אני מצטער"
"לא אכפת לי מה אתה,כעיקרון אני לא רוצה לדבר איתך יותר אז אתה
מצטער אז סו פאקינג ואט? ,אתה תלך ותעשה את זה שוב כי זה אתה
אתה עברת את הגבול כבר אתה מבין?"הרגשתי איך הלב שלי צונח.
"אתה הדבר הכי חשוב שיש לי ,אתה הלב שלי וזה כמו ללכת ולהוציא את הלב
ואז לזרוק אותו ולדרוך עליו 2090942 פעם "
ירדו לו דמעות לאט לאט.
"טום קאוליץאשכרה בוכה" חשבתי בהלם.
הרגשתי איך הלב שלי צונח בפעם המאה.
" אל תבכה,אני לא יכולה ככה
תבין אותי,אני לא יכולה " התחלתי לבכות גם,.
הוא הסתכל עליי " אני באמת מצטער" הוא לחש,ליטפתי את ראשו.
" אוי לא אוי לא שלא יבכה אני לא עומדת בזה " חשבתי
הוא הרים את ראשו אליי והסתכל לי בעיניים
" אני אוהב אותך ," הוא אמר
בלעתי את הרוק,לקח לי דקה לעכל את זה,
הסתחרר לי הראש ובעיקר היה נדמה לי שדמיינתי.
"את הבחורה היחידה בחיים שלי שהרגשתי אלייה מה שאני מרגיש עכשיו.
אני יודע שאני נשמע עלוב או פתטי או לא שאני.
אבל זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש את זה,אני יודע ביל הסביר
לי איך יודעים מתי אוהבים,אני יודע שאני נשמע כול כך מצחיק"
" אתה לא" לחשתי.
" אני אוהב אותך תביני פשוט,אני לא קולט מה שעשיתי ואין דבר
שאני מצטער עליו יותר מאשר על זה,ואין דבר שמעניין אותי יותר ממך עכשיו."
הוא שתק סוף סוף,השפיל את ראשו למטה.
התקרבתי אליו,נשקתי את שפתיו ברעד לא יכולתי להתאפק
המילים שלו גרמו לכול גופי לרעוד .
" אני חושבת שאני סולחת לך " חייכתי ,דמעות זלגו לאורך כול לחיי.
הוא חייך .
" אבל.בלי שקרים יותר ." אמרתי ..
" אני גרמתי לו להתאהב " חשבתי באושר,בתדהמה.
שמחתי כול כך. אבל זה הרגיש לי נכון מאוד אפילו.
הוא נראה כול כך רציני,כול כך לא טום
שהכרתי, למה הוא תמיד חייב להחליף מצבים.
ביל נכנס בזמן שהתנשקנו ,מביט בנו בבלבול .יצא וסגר אחריו את הדלת.
התנתקנו מהנשיקה,מחייכים אחד על השני.
לעומתי,ביל הרגיש אבוד .
" היא לא באה לדבר איתי אפילו " הוא הרגיש את המחנק בגרונו.
," מעניין איך התחמן הזה סידר את הבלגן הגדול שהוא עשה" .
-
" אני לא יכולה יותר לחיות" בכתה ליאנה לצד ליסה שליטפה את שערותייה
" איבדתי את שני האנשים הכי חשובים לי בחיים " היא המשיכה לבכות.
" את לא הלכת לבקש סליחה מספיק פעמים ליאנה
באמת מגיעה להם חתיכת סליחה. "
" ללכת לבקש את חושבת?" מלמלה ליאנה ,.
" נו ברור " ליסה אמרה וחיבקה אותם.
היא יצאה בפחד מהחדר,ונתקלה בביל,התזמון המושלם.
-
אז ככה, חלק מהפרק אני אוהבת וחלק מהפרק קיטשי מוות.
אני יודעת,הולך להיות עכשיו פרקים מאכזבים אני מודעת לכך,
אבל יהיו גם כאלה ש.. ~.~
להגייב D:,
אני מודעת לכך שבטח התאכזבתן מהפרק אפילו שטום ואן השלימו.
3333>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת סיפורי טוקיו הוטל3> .
