אולי עוד קיץ אנחנו נפגש...חחח ואולי מחר.
איזו מסיבה... כולם הגיעו ב-7 כשהמסיבה הייתה אמורה להתחיל ב-20:30, והאמת לא עשינו כלום חוץ מלחכות (לשחק קצת פוקר, להצטלם וכו). אח"כ התחילו את המופע וכולם מאחורה דיברו. ראינו את המופע על מסך (רק שהסתכלנו מאחורה אז הכל היה הפוך חח) ובהתחלה היה מערכון פתיחה, אח"כ טקס שראש העיר ועוד כל מיני אנשים חשובים ולא מוכרים חפרו.. *אהמ* דיברו, ואני, מיכאל וליטל קיבלנו תעודות הצטיינות P: ולחצתי לראש העיר את היד וקיבלתי ממנו מלגה בצ'ק D: (אני אגלה לכם משהו אבל רק בנינו, לפני שבאתי ללחוץ לראש העיר את היד התעטשתי :$). אחר כך ראינו את הקליפים שכל כיתה בנפרד צילמה ויצא די מגניב בסוף P:
התחילו המערכונים, השירים, הריקודים והכל הלך אחלה בלי שום פשלות (שיכלו לראות בכל אופן), וגם בריקוד שהיה צריך להרים בנות כל הכיתה הצליחה ואף אחת לא נפלה P: בסוף שרנו את שיר הסיום *זהו הזמן זה היום זה הרגע, החופש קורא לי מכל הכבישים* וכולם עלו על הבמה התחילו לקפוץ והיא נשברה! טוב סתם היא לא נשברה אבל היא עשתה קולות כאילו היא מתחילה להשבר XD
בסוף פגשנו...את עידן!!! המורה לתיאטרון שלנו! הוא בא במיוחד למסיבת הסיום והציע לנו לעשות קורס קיץ בדרמה ל-10 ימים באוגוסט D= אח"כ גם סידרנו כסאות, הלכנו לקנות פיצה וחזרנו הביתה *עייפים אך...עייפים בכל זאת*
הרכזת שלנו (דבורה) גם הייתה מאוד אופטימית לגבי המופע.
דבורה: יהיה גרוע
בתכלס: היה אחלה
דבורה: לא כולם יודעים את הטקסטים
בתכלס: כולם ידעו את הטקסטים
דבורה: אתם לא יודעים להשתמש במיקרופונים
בתכלס: כולם השתמשו כמו שצריך
כל המופע גם צולם ואנחנו מקבלים DVD שלו P:
היום: הגענו לבצפר ובכיתה קיבלנו למלא משובים על "מה אני רוצה לקחת איתי, מה אני רוצה לשכוח, מה אני רוצה לשפר" ואחרי כך הלכנו לראות הצגה של כיתות ח'. הבעיה שכיתות ח' לא מכבדות מי יודע מה את החברים שלהם אז הם כל הזמן דיברו ולא שמעתי את ההצגה. בסוף ההצגה השתחררו והגעתי הביתה. אכלתי המבורגר עם צ'יפס *תקנאו* ואח"כ נפגשנו אצל נופר כי...היום ה-19.6! שזה שנה לייסוד "הכנופיה" (המבין מבין) P:
בסוף חזרתי הביתה והנה אני פה כותב. והולך. יאללה ביי.
נ.ב. עידכנתי את כפתורי ה"גמני" בצד ימין
עוד נ.ב. אני שם פה תמונה שלא קשורה לכלום...סתם...
התבקשתי לפרסם את הבלוג של שיר החנונה (סתם בצחוק P: *אל תהרגי אותי!*) אז בבקשה תכנסו לבלוג שלה (קישור בבלוגרים)
ועכשיו לשעת סיפור:
היה היה פעם לפני שנים רבות, ילד בשם טום. טום אהב מאוד לשחק כדורעף. כל פעם כשהילדים שיחקו כדורעף בהפסקה, טום קפץ על ההזדמנות ורץ לשחק. בסוף כל יום הידיים שלו היו כ"כ אדומות, שהוא קיבל את הכינוי "ידום" (יד + אדום). יום אחד, טום שיחק כדורעף, והכדור פגע לו באצבע כך שהוא שבר אותה. למחרת הגיע טום לבית הספר עם גבס על האצבע ולא יכל לשחק כדורעף. טום, מאוכזב מהעובדה הזאת, התחיל להדרדר בלימודים כיוון שלא מצא יותר טעם לחיים. יום אחד זימנו את ההורים שלו לשיחה והם אמרו שאם טום לא ישתפר בלימודים, הם לא יתנו לו לשחק יותר כדורעף בחיים. טום הבין שכבר אין לו טעם לחיים, לכן הוא החליט להתאבד. הוא עלה על גג ביתו...וקפץ. כאשר חזרה אליו הכרתו, הוא הבין שקפיצה מבית פרטי בגובה 2 מטר, לא תביא למותו. יום למחרת, הרופא הגיע אליו הביתה ואמר לו שהוא יכול להוריד את הגבס. טום המאושר חזר לשחק כדורעף, וחזר להצטיין בלימודים (ואיך אפשר בלי:) עד עצם היום הזה. הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly