מאיפה להתחיל...מאתמול כמובן
יום אחרון ללימודים. התרגשות עברה בקרב תלמידי חט"ב דפנה. התחלנו את היום ב..."אופרטה" (כן, גם לי אין מושג מה זה) יענו פרודיות על המורים, והיה ממש מצחיק XD. אני לא אפרט (מהסיבה הפשוטה שאם אתם בדפנה אז אתם כבר יודעים, ואם לא אז אתם בכל מקרה לא מכירים את המורים ולא תצחקו), אבל הקלטתי קצת בפלאפון ^^ . אח"כ התכנסנו בכיתה וקיבלנו את הספרי מחזור! (+עיתון בצפר ודף הרשמה לתיכון). כולם רשמו לכולם בסוף הספר ב"זכרונות" ואפילו כמה מורות רשמו לי. וגם הספרנית P: אח"כ הלכנו אני נופר מיכאל וג'רלדין לבניין של מיכאל (סתם כי נעים שם ולא חם רצח כמו בחוץ) והסתכלנו בזכרונות ובספר מחזור עצמו. גילינו ילדים שהיו איתנו בשכבה אבל לא הכרנו אותם :O. אח"כ הלכתי הביתה לשניה...וקיבלתי שיחה מנגה שכל המתכנתים של המכונית צריכים להגיע לבצפר. אז אחרי הרבה נסיונות, גילינו מה הבעיה (ואני לא אפרט פה מחשש לריגול *לקירות יש אוזניים*). אחורי זה הלכנו אני ונגה לנופר, ומאוחר יותר הצטרפו גם אלעד, עמית, ג'רלדין ומיכאל. *אלעד סורס* שיחקנו Mosaic שזה בערך כמו "שולה המוקשים" רק יותר מתוחכם, ושיחקנו ארץ עיר כולם נגד נופר חח (הי, היא טובה).*אלעד סורס* ראינו גם את המופע סיום שלנו ב-DVD תוך כדי אכילת פיצה P:. אה ועוד משהו אחרון- אלעד סורס ע"י בעיטה קטלנית של נופר ^^. ב-23:30 חזרתי הביתה והכנתי את התיק לטיול של היום.
היום הגענו לבצפר ב-8 בבוקר ויצאנו לדרך *בים בם בום* לכפר בלום ובדרך אני ומיכאל דיברנו על איך שכשמתקשרים ל-155, כדי לדעת מה השעה, חופרים לך שעה וחצי כדי שעל כל דקה תשלם 10 ש"ח, ובסוף לא יוצא מזה כלום חחח. עשינו גם שימוש ב-GPS שלי, שאיבד את עצמו ולא היה לו שמץ איפה אנחנו (בערך 10 פעמים). עשינו את המסלול בנחל שניר בקצב קבוע של- 5 דקות הליכה, 10 דקות השתכשכות במים, 5 דקות הליכה...וכך הלאה (המים קפואים!!! כאילו מישהו מזרים לשם קוביות קרח 25 שעות ביממה). אחרי המסלול הלכנו לשוט בקייקים P=. הייתי עם אביעד בסירה, ושטנו והכל היה בסדר. מדי פעם התנגשו בכמה אנשים ובגדה של הנהר...באמצע באו אלינו ג'פרי ואביב וגנבו לנו את אחד מהמשוטים כי להם גנבו! אז נשאר לנו רק אחד (וגם זה אחרי שניסינו להחזיר לעצמנו את הראשון) והמשכנו כרגיל. נתקלנו אחורי זה בסירה של גל ורועי וניסינו לגנוב להם את אחד המשוטים חיחי. גל נקם בנו וגנב לנו את המשוט השני כך שנשארנו בלי כלום. אבל הצלחנו לגנוב להם את המשוט ולהתחמק (לא לפני שגל הפך לנו את הסירה)! הא! המשכנו עם משוט אחד עד שהגענו לקראת ה"מפל" בסוף המסלול (וכשאני אומר מפל אני מתכוון למים בגובה 20 ס"מ), שם פגשנו את ניר ורם והחלטנו לחכות לאחרים. בדרך גל שחה אלינו והחליט להצטרף כנוסע סמוי עד שרועי יחזור אליו עם הסירה. עברנו את המפל (יותר נכון "מפלון") ופגשנו בג'פרי, אביב וזוהר שרצו לגנוב לנו את המשוט שנשאר לנו כי גנבו להם משוט שוב! נלחמנו שם קשה, וקפצתי למים כדי לנסות להתלות על הסירה שלהם. אביעד בנתיים נאבק בגל והתרחק. עליתי ל"סירת הפיראטים" (כפי שהם כינו אותה) כשבוי שלהם והמשכנו לקראת סוף המסלול. כולם ניסו לחתור אבל כולם חסרי קודינציה אז הסירה פשוט הסתובבה במעגלים XD. בדרך ראינו ממטרות שמשקות את המים (זה אשכרה היה ככה. הייתה ממטרה מעל המים שפעלה XD) והחלטנו להסחף עם הזרם במקום לחתור, כי גילינו שזה לא עבד. בסוף הגענו אחרונים, והלכנו ל"אכול כפי יכולתך" עם פיצות P: אבל בתכלס זה היה "אכול כפי יכולתנו" כי פתאום הטבח אמר "זהו, נגמר" והלך. ואני נשארתי רעב :( (בסוף אכלתי תפוח XD). אח"כ התכנסנו כל הכיתה לשיחת סיכום ופרידה. דבורה קראה את כל מה שהיא כתבה על כל תלמיד (לכל אחד באופן אישי) ואנחנו הקראנו לה ברכה שהכיתה כתבה לה, וכל תלמיד קיבל אבן מזל, ומצגת תמונות מיהלום של כל 3 השנים שעברנו. בסוף קיבלנו עוגה וקרטיבים, ובדרך חזרה הביתה ראינו את ה-DVD של המופע (כן כן, אוטובוס מתקדם עם טלוויזיה ו-DVD) וכולם אמרו שאלה "חש" על הבמה XD ושהצלם גרוע! הוא מצלם מה שבא לו! גם כל מי שלא כתב למישהו בספר המחזור, עשה זאת. לבסוף הגענו חזרה לבית הספר ונפרדנו כולם עד לשנה הבאה (עצוב).
מיכאל בא אלי כי אמא שלו לא הייתה בבית ולא היה לו מפתח, וניסינו לראות את המצגת של יהלום. מה שהסתיים לא כ"כ טוב חחח. היא לא כ"כ עובדת. אחר כך הסתכלתי דרך החלון, ופתאום אני רואה על עדנית המנטה שלי (אני מגדל מנטה P:) ציפור. מה? ציפור? מה את עושה שם? אז השתמשתי בעקרון של "כדי להרחעק מישהו, תתקרב אליו" והיא ברחה. ואז...ראיתי... 2 ביצים! (כן אלעד תקנא) אז החלטתי לתת לה לדגור עוד קצת עד שאני אחליט מה לעשות איתה.
מחר יש לי קורס קיץ אז אני צריך לישון. לילה טוב ^^
נ.ב- אלברט, אם את קוראת את זה, לא אכלתי ג'לית!! :'(
שעת סיפור:
היה הייתה פעם ילדה שקראו לה דבורה. דבורה הייתה ילדה שובבה שכל היום עשתה צרות, הציקה לילדים, וקיבלה השעיות מבצפר. דבורה אפילו לא למדה ערבית כיוון שהמורה עיצבן אותה. לאחר הרבה שנים, היא התבגרה והחליטה שהיא משקיעה בחיים שלה. היא למדה הוראה ועוד כמה מקצועות משעממים וחשובים, והלכה ללמד בבית הספר אורט דפנה. שם היא לימדה תלמידים שהפכו מאוחר יותר להיות מורים בבית הספר. דבורה החליטה שהיא מחכנת כל כיתה כשהיא מטפלת בכל תלמיד ותלמיד באופן אישי. כיתות רבות יצאו מבית הספר עם עקרונות רבים כגון עזרה לזולת, מעמד האישה בחברה, נתינה ועוד רבים שרק היא לימדה. לאחר שנים רבות, הגיעה אליה כיתה ממחזור ל"א שהיא לקחה לחסותה האישית כמו כל הכיתות לפניה. הכיתה הזאת עברה הרבה תלאות וחוויות שגיבשה אותה במהלך השנה. הכל תודות לדבורה. הכיתה גם החזירה לה וקנתה לה מתנה ליום ההולדת. כשהגיעה סוף השנה והזמן להפרד, הכיתה הודתה לה על כל החוויות שעברה ועל החינוך המיוחד שהיא לא תקבל מאף מורה אחר/ת. הכיתה תמשיך להתקדם ולהתבגר, גם אם לא ככיתה שהם היו. ודבורה תקבל כיתה חדשה לחנך, אותה היא תחנך בצורה הטובה ביותר. המעגל המשיך וימשיך עוד שנים רבות, אך דבורה, לא תשכח, אף תלמיד שהיה לה... ואף כיתה לא תשכח אותה... הסוף.
*מבוסס על סיפור אמיתי*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly