The Beautiful World
"העולם אינו יפה. העובדה הזאת, במידה מסוימת, מקנה לו יופי"
העולם שלי יפה בשבילי, ובשבילכם? |
| 1/2008
9.1.2007
סליחה על האיחור. רציתי לכתוב את הפוסט הזה עוד באותו תאריך השנה, אבל לא יצא לי...
נכון, זה יכול להראות כמו סתם תאריך. אולי לחלק יש שם יום הולדת או יום נישואין...
אבל לא. זה לא סתם תאריך. לא לי.
אני זוכר את היום שזה קרה. יום שלישי. או למעשה, יום שני.
היום הזה בלתי נמנע. כולם היו רוצים לא לחשוב על זה, או לאחל שהוא בחיים לא יגיע...
אבל זה בא לי בהפתעה. וזה קרה בערך כך:
הגעתי באותו יום הביתה. כמו כל יום, ובאתי אליו. ראיתי שהוא נראה מוזר יחסית.
קראתי לאבא שלי. הוא אמר שכדאי שהוא ישתה קצת. אפילו ניסינו לתת לו אקמול כדי שיהיה טוב יותר.
התקשרנו לרופא. הוא אמר שכדאי לבוא מחר כדי שהוא יוכל לבדוק אותו.
אותו? בעצם עד היום לא הייתי בטוח אם זה בן או בת.
הוא התחיל להתפרכס. הוא בקושי עמד על הרגליים.
ניסיתי לקחת אותו לידי, לחבק אותו, שירגיש טוב יותר.
זה לא עזר.
ניסיתי לתת לו אוכל, שיהיה חזק יותר.
זה לא עזר.
אמרתי לו שיהיה בסדר, שהוא ירגיש טוב יותר.
זה לא עזר.
בלב כבד, היה כבר מאוחר, לפני יום בצפר. וההורים שלי הכריחו אותי לישון.
לא רציתי.
בבוקר קמתי. הסתכלתי עליו וראיתי שהוא ישן. ניסיתי ללטף אותו.
גיליתי שהוא היה קר.
העיניים... לא זזו.
הרגליים... לא זזו.
הפה... לא זז.
יצאתי מהחדר. אבא שלי היה שם.
אמרתי לו מה אני חושב.
הוא אמר שהוא יודע. הוא ראה לפני שקמתי.
הייתי חייב ללכת לבצפר.
הייתי חייב להראות שהכל בסדר.
שלא ידאגו.
שלא יחשבו.
אבל זה לא עזר.
הייתי חייב לספר.
זה היה ביום שלישי, שאחרי יום שני.
בלילה שבין שני לשלישי
הוא כבר לא היה.
אז הפוסט הזה... מוקדש לך.
שריקי.
נולד בסביבות 2003.
קיבלתי אותו ליום הולדת 12 (בערך).
במותו היה בן 4.
הווטרינר היה נדהם. הוא אמר ששרקנים חיים בסביבות שנתיים-שלוש. הוא אמר שכנראה טיפלנו בו ממש טוב אם הוא חי עד גיל 4.
4 שנים של כיף.
עד לשנה שעברה.
אז לא, לא שכחתי אותך.
הכלוב שלך לא יוצא מהבית.
והשידה שהיית עליה, ריקה עכשיו.
השרקן שלי.
למה הלכת?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly