סבתא שלי נפטרה
זה היה כל כך פתאומי... בלי שום התראה
ביום שלישי, ה-24 ליוני 2008, בשעה 10 בבוקר, היא קיפחה את נשמתה
היא הייתה חולה קשה, וכולנו ידענו שלא נשאר לה הרבה...
אבל ברגע האמת, אף אחד לא ידע מה יהיה
וכשזה הגיע... כולם לקחו את זה קשה
והכי גרוע, שאפילו לא היה לי זמן לחשוב
כי יומיים אחרי הייתה בגרות בהיסטוריה (ואני אפילו לא בטוח אם הלך לי טוב)
אז הייתי צריך ללמוד וממש לא הייתי בראש לזה...
ובבגרות לא הייתי ממש מרוכז, לא יודע אם התשובות היו בכלל קשורות לנושא
למדתי כל כך הרבה ממנה. היא פשוט הייתה השראה.
למדתי אופטימיות, אכפתיות, חוכמה ויצירה...
ומגיל צעיר היא אותי תמיד גידלה
אז הרגשתי שאת היצירה לה אני חייב
בגלל זה כל הפוסט בחרוזים נכתב
ובגלל האופטימיות החלטתי לקחת הכל בקלות
אפילו שלרוב זה לא פשוט
אבל ההגדרה שלה לאופטימיות הייתה קצת שונה
"לחיות עפ"י הכוס המלאה, וללמוד מהריקה"
ולקח לי כמה שנים להבין למה הכוונה
אולי גם אתם תבינו יום אחד
ויהיה לכם הרבה יותר כיף ונחמד
עכשיו גם הבנתי כמה אירוני
שהשם שלה היה פאני (funny)
היא תמיד נלחמה קשה במחלות
היו לה 4 סוגי סרטן, ובעיות בריאות
אבל היא לא וויתרה, ושרדה בלי תלונות
בחודשים האחרונים מצבה הדרדר
והתחיל להיות לה קשה לדבר
השתדלתי לבקר אותה כמה שיותר
ולא יכולתי להמנע ממחשבות
על הגרוע ביותר שיכול להיות...
קשיי הנשימה שלה התגברו,
וטיפולי הכימותרפיה לא נגמרו
ולבסוף... הגיע היום
ולא ידעתי אם זו מציאות או חלום
סבא שלי אומר שהוא שמח שהיא כבר לא סובלת
וחברים אמרו לי שהיא תמיד תשאר איתי בדרך זו או אחרת
ואני חושב... שאני עדיין מרגיש אותה
מסתכלת מלמעלה, ועוזרת לי כמו תמיד בכל בעיה
אז סבתא... אני אותך אוהב ואף פעם לא אשכח
ותמיד אשאר הנכד הראשון שהיה לך
והנכד האחרון שהספקת לראות
לפני שהלכת לעולם הכוונות הטובות
כנראה שחסרים בגן עדן אנשים טובים
כי אין סיבה אחרת שהיית צריכה לעזוב לעולם המתים
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים
מחר הלוויה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dodly