יום אחד תלמדי להעריך את כל מה שיש לך ואת לא רואה.

אני לא יודעת איך או למה זה יקרה, אני רק יודעת שזה יקרה.

יום אחד תסתכלי על עצמך במראה ותאהבי את מי שעומדת מולך.

זה לא קשור לכמה את שוקלת, או מה אכלת. זה קשור להבנה בסיסית שאין לך עדיין.

יום אחד תצליחי להסתכל למישהו בעיניים ולהגיד לו שאת אוהבת אותו.

עד אז כנראה שתהיי לבד, אז תעשי כבר משהו בשביל שהיום הזה יגיע.

הזמן עובר ואת לא נהיית צעירה יותר.

כל הדיאטות שבעולם לא יעשו אותך מאושרת, רק את עצמך.

כל הבחורים שבעולם לא מספיק טובים בשבילך, זה לא שקיים אחד כזה פשוט עוד לא פגשת אותו.

הלוואי והייתי יכולה ללכת לישון ולהתעורר מישהי אחרת.

הלוואי והייתי יודעת לשיר יפה. או לבשל טוב.

ממוצע בגרויות 120 ו-700 בפסיכומטרי אין לך.

כנראה שלא תהיי עורכת דין, תתחילי לחשוב על עוד אופציות.

דיכוטומיות זה מהשטן, כדאי שתביני את זה.

הפוסט הזה נראה כמו שיר שקייז צ'ויס כתבו, וממש אין לי מושג לאן הוא מתקדם.

משהו.

לא.

בסדר.

אצלי.

וזה לא מראה סימנים של לעזוב אותי.

וזה לא מעניין אף אחד.

until i'm fine