היום, לפני כמה שעות בודדות,

כשהוא שאל אותנו אם אנחנו גרים ביחד ואמרת "כמעט".

הוא לא הבין.. אמר- "אבל אתם ביחד, נכון?"

ושנינו צחקנו והוא לא הבין כלום.

ואז, בתזמון מושלם, אמרנו לאאאאאאאאאא.

והוא אומר-

אני לא יודע מה אני רוצה יותר- שהקשר שלי עם חברה שלי יהיה כמו של שניכם, או שתהיה לי ידידה ונהיה כמוכם.

אנחנו פשוט מושלמים ביחד.

לא מוגדרים לנו...

אני לא מאוהבת בך,

אני אוהבת אותך!

אז מה הפלא שכל פעם שאני רואה אותך אני מחייכת מאוזן לאוזן?

מה הפלא, שאם קובעים כולם ואתה לא בא, גם לי פתאום אין חשק לבוא?

אני כל כך שמחה שאתה בחיים שלי,

שמחה כמו שמעולם לא הייתי.

והצחוק שלי איתך- הוא הכי אמיתי שיש, יותר אמיתי מכל דבר אחר בחיים שלי.

ואני אוהבת אותך יותר מהכל,

אוהבת את עצמי כשאני איתך.