ספונצית דוט קום חעחעחע

היום היה טקס לכבוד ה-30 של בר ז"ל

היה ממש עצוב אנחנו ישבנו למטה בשורה הראשונה בדיוק מול ההורים של בר והמשפחה שלה :( וכל הזמן ראיתי אותם בוכים וזה גם ככה קשה כל הטקס אז בכלל לראות אותם בוכים שבר אותי.

כשהסתיים הטקס כבר הרגשתי שאני לא יכולה לעצור את הבכי והתפרצתי בדמעות זה היה ממש טקס עצוב השירים ומילים הניחומים וכ'ו.... פשוט עצוב ביותר :(

מיק ואני לא יכולנו להיכנס לשיעור אחר כך אז המורה הסכימה שנישאר בחוץ....מזל

אז מיק אמרה לי שהיא חושבת שבר בטח הייתה רוצה שנהיה שמחים ולא עצובים ואני גם חושבת ככה אבל אין מה לעשות זה עצוב לאבד חברה :(

הכי קשה לי לשמוע את מה שהיא כתבה בבלוג שלה בפוסט האחרון

"עדיין מחוייכת, בר " איך כאילו מה היא ידע אני לא מבינה את זה

טוב אני מקווה שמעכשיו נישמע דברים אך ורק טובים 3>