דרך הצללים פרק  2

השמש כבר זרחה,את קרניה החמימות שלחה לעבר חלון חדרה של סמנתה שהתעוררה לפני מספר ד', אך התעצלה לקום מהמיטה.

היא התהפכה במיטה מצד לצד , עיניה הירוקות והגדולות מסתכלות לעבר החלון הפתוח, בוהות על ציפור יפה וצהובה שנמצאת על עדן החלון.

 במשך מספר דקות היא הסתכלה על הציפור, בלי לומר מילה,רואה איך אותה ציפור מאכילה את גוזליה הקטנים והרעבים.

באותו רגע היא חשבה לעצמה "איזה כייף לגוזלים שיש מי שדואג להם,מטפל בהם ואוהב אותם"

באותה שנייה היא עצמה את עיניה והמון מחשבות התרוצצו במוחה,מחשבות על העבר, היא נזכרה בדירה הגדולה שבא היא גרה עם אמה, בריח הבושם המתוק שלה שהיה אפשר להריח ממרחקים, ובעיקר את הצחוק המתגלגל והחיוך שלה שעדיין שמור בזיכרונה.

ביחד עם הזיכרונות המתוקים הגיעו גם הזיכרונות המרים,היא נזכרה בצעקות שהיו בבית,רגע לפניי שאביה עזב אותה ואת אמא לבד,סמנתה הייתה בסה"כ בת 4 כשזה קרה ועד היום היא זוכרת את המרירות והכעס של אותו יום.

סמנתה פתחה שוב את העיניים, וכשדמעות בענייה היא קמה,מתהלכת לעבר המראה הענקית שמוצבת בחדרה על הקיר, בוהה בעצמה ומדמיינת את מראה אמה, שעומדת שם,במקום לא מוגדר וחשוך, כמו דמות שמגיחה מן העפלה, מושיטה יד לעבר סמנתה ,מנסה להתקרב ולגעת בה אבל לא מצליחה.

"אמא,חבקי אותי" נשמע קולה העדין של סמנתה

הדמות לא ענתה, אט אט היא דעכה עד שנעלמה כלא הייתה.

סמנתה נשארה עומדת, המומה מהמראה שראתה, "האם אני חולמת?" חשבה בליבה.

היא הושיטה יד וצבתה את עצמה, "אוווץץץ ,כנראה שחלמתי" אמרה ואז החליטה לרדת למטה.

איך היה הפרק הזה?

אומנם קצר אבל אומר הרבה

גיליתם בו עוד משהו קטן.

מקווה שנהיתם לקרוא כמו שאני נהניתי לכתוב.

*****

בנוסף,רציתי לומר שאני לא יהיה פה חמישי -שיש בגלל שאני נוסעת לטיול ג'יפים

אז בגלל זה פירסמתי את הפרק עכשיו.

רציתי גם להודיע לכם שהחלפתי לבלוג כתובת ושמחר כבר יהיה מספר חדש.

לילה טוב.

3>

3>