ג’וני בא, וזה משמח.

פרוייקט החיבוקים.

כשקראתי את ההסבר לנושא החם הזה, נפערו עני לרווחה, ופי נפתח בצורה כזו שפרפר היה יכול להכנס לשם ולישון בשקט ובנחת.

אחרי שקצת נרגעתי מההלם. חשבתי שבעצם... למה לא?

כלומר, ברור לי שאני לא אלך לחבק אף אחד, ושאני לא מעוניינת שאף אחד שאני לא מכירה יקפוץ עלי ויחבק אותי כאילו אנחנו מכירים מלידה- לא פחות.

אבל זה יכול להיות נחמד.

באמת.תחשבו על אנשים שהם באמת בודדים ומדוכאים, ולא סתם מרגישים ככה כי הם רבו עם אמא או משהו.

אנשים שבאמת צריכים את החיבוק הזה ממשהו שהם לא מכירים ושרוב הסיכויים לא יכירו אחרי זה.

מה שבטוח, היום אני הולכת לחבק חיבוק ענק את אחותי הפצפונת שאני אוהבת כ''כ.

ואם הייתי יכולה- ואני לא. אבל נגיד שהייתי יכולה- הייתי מחבקת את שחר. משהו מהעבר שלי שנורא אהבתי, ועכשיו כשאני קוראת את ההודעות שלו בפורום, אני מבינה כמה היה לו קשה אז, וכמה אני - בחוסר רגישות מזעזע של ילדה בת 15, לא הצלחתי לקרוא בין השורות.

אני לא יודעת מה איתו עכשיו. אבל אם הייתי יכולה, כ''כ כ''כ הייתי מחבקת אותו.

שיהיה לכם יום מקסים מלא באהבה.