לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ג’וני בא, וזה משמח.



Avatarכינוי:  זאת מהרחוב

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סיפור אהבה- פרק שני


כפיר היה כ''כ יפה.

באותו יום ראשון שהגעתי לבסיס החדש וראיתי אותו, החלטתי שהוא יהיה החבר שלי.

לאחר שמלאתי  את פרטי בשלישות וקבלתי את טופס הטיולים יצאתי החוצה, והוא עדיין עמד שם באותו מקום, מחייך את החיוך המתוק שלו ומחכה למשהו.

 

''אתה מחכה למישהו?''

''כן אני אמור לצאת לאבט''ש, אבל מי שאמור להסיע אותי לא מגיע''.

''אה, זה אמור להיות טוב, לא? אני חדשה כאן, רוצה לבוא לעשות איתי טיול? אני לא מכירה פה את הבסיס, אין לי מושג לאן ללכת''.

''כן, אני אבוא איתך, שאני אתן לפ''פ  החדשה שלי ללכת לאיבוד? חס וחלילה,'' הוא צחק, ואני הרגשתי צמרמורות לעורך גופי.

חייכתי אליו, והמשכנו לצעוד בשתיקה.

''הינה זה, שמעתי את קולו באוזני, תחנה ראשונה, אפסנאות.

היי את הולכת להיפטר מהכומתה השחורה והרגילה  שלך...''

''ממש חלומי'' חייכתי אליו, ונכנסתי לתוך מחסן מאובק שמגדלים של קרטונים נחו אחד על גבי השני וציפו כל פינה בחדר.

אחרי ביקור באפסנאות שמשם יצאתי עם מדי ב', כומתה אדומה סיכה של חייל הרגלים, ותג יחידה של הצנחנים, כבר באמת התלהבתי, וברכתי בליבי את קצין המיון החמוד ששלך אותי לפה, ושהעניק לי –טוב בערך- את הכומתה שכל החיילים מנסים לגנוב ברכבות, כדי להכין ממנה רקע אדום.

המשכנו דרך הנשקייה,המרפאה שאותה הגדיר כ-מצרך נדיר ומיוחד- , והרס''ר, אל המשקית ת''ש שלשם נכנתי לבד כדי לעבור רעיון קליטה.

כשיצאתי ממנה הוא חיכה לי בחוץ.

חייכתי.

''איזה חמוד שחיכית, אגב לא אמרתי לך בכלל קוראים לי רוני''

''אני כפיר''

''אני יודעת, קודם השלישה אמרה למשהו שם שאתה מחכה לנהג שיבוא לקחת אותך, אז הבנתי שזה אתה, אבל נעים להכיר ''.

''כן, נעים לי מאוד'', אמר והסתכל לתוך עיני.

 

כשהגנו לשלישות הוא כבר זיהה את הנהג שאמור להסיע אותו, נפרדנו.

והוא אמר ''רוני, ניפגש בשבוע הבא''

ואני חשבתי, שכ''כ ברור שניפגש.

וכבר לא יכולתי למחוק את החיוך.

 

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 7/1/2008 10:46   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, סיפורים, פנטזיות, חלומות, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור אהבה


פרק ראשון

 

ביום הראשון כשהגעתי לבסיס הזה ראיתי אותו עומד בכניסה לשלישות, הוא היה יפה כ''כ ונראה היה מבוייש ומתוק, לא יכולתי להסיר ממנו את עיני.

חשבתי לעצמי שאם ככה נראים הבנים בבסיס הזה, בכל זאת היה שווה לעבור לכאן.

אחרי הכול זו אני שרציתי את התפקיד הזה מהרגע ששמעתי עליו.

להיות פ''פ האימא, האחות והחברה של כל הגדוד.

אבל היה לי כיף לחזור כל יום הביתה ולא לעשות כלום חוץ מהתשחץ והסודוקו של ה''ישראלי''.

ואילו עכשיו אני הולכת לישון בבסיס.

הרעיון נראה לי מזעזע והחזיר אותי לימי הטירונות שאומנם היו כפיים, אבל הם היו כשעוד הייתי צעירה ומורעלת.

מאז עברו מים רבים בנהר, עברתי כמעט חצי שרות. והפחתי לחיילת משועממת

אני מודה שעדיין רציתי סוג שרות שונה רציתי לישון בבסיס, רציתי להרגיש שאני עושה צבא, שתרמתי משהו, שצריך אותי.

אז הגשתי טופס 55 (שינוי שיבוץ). לא באמת האמנתי שזה יתקבל.

והנה, עכשיו אני כאן.

ממלא פרטים אישיים בטופס עם כתב קטן מידי שנתנה לי השלישה.

 

בהתחלה בכלל לא ידעתי שיש תפקיד כזה פ''פ- פקידה פלוגתית, ולא הבנתי למה לוחמים צריכים פקידה, הם כל היום בשטח באימונים, אם איזו ניירת יש להם להתעסק?

הרעיון נראה לי מגוחך.

אבל קצין מיון הסביר לי שכל קשר בין פקידות לפ''פ הינו מקרי בהחלט.

ושבתפקיד הזה אני אמורה היות האימא האחות והחברה הטובה של החיילים שלא רועים בית במשך 3 שנים.

ההגדרה שהוא נתן לתפקיד הלחיצה אותי.

למה הוא חושב שאני יכולה להיות כזו?

חוסר הביטחון שלי תמיד משתלט עלי במצבים כאלו.

אבל טוב, זה גם החמיא לי, שבחרו אותי לתפקיד הזה שנראה היה לי כתפקיד החשוב ביותר בצבא, (אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל באמת תחשבו על זה, אני דואגת שיהיה לחיילים טוב, שיהיו להם חגים ופינוקים ושהם לא רק יתאמנו כל היום, אני מחדירה בהם את המוטיבציה, ודואגת להווי וזה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות למען המדינה).


 

זה לא סיפור אמיתי, ורובו מבוסס על החלומות או הרצונות שלי.

אשמח לשמוע את דאתכם:)

 

יום נפלא

 

 

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 7/1/2008 10:31   בקטגוריות אהבה, ארוטיקה, בדידות, חלומות, סיפורים, אהבה ויחסים, צבא, סיפרותי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפור שכתבתי- חלק 1


ביום הראשון כשהגעתי לבסיס הזה ראיתי אותו עומד בכניסה לשלישות, הוא היה יפה כ''כ ונראה היה מבוייש ומתוק, לא יכולתי להסיר ממנו את עיני.

חשבתי לעצמי שאם ככה נראים הבנים בבסיס הזה, בכל זאת היה שווה לעבור לכאן.

אחרי הכול זו אני שרציתי את התפקיד הזה מהרגע ששמעתי עליו.

להיות פ''פ האימא, האחות והחברה של כל הגדוד.

אבל היה לי כיף לחזור כל יום הביתה ולא לעשות כלום חוץ מהתשחץ והסודוקו של ה''ישראלי''.

ואילו עכשיו אני הולכת לישון בבסיס.

הרעיון נראה לי מזעזע והחזיר אותי לימי הטירונות שאומנם היו כפיים, אבל הם היו כשעוד הייתי צעירה ומורעלת.

מאז עברו מים רבים בנהר, עברתי כמעט חצי שרות. והפחתי לחיילת משועממת

אני מודה שעדיין רציתי סוג שרות שונה רציתי לישון בבסיס, רציתי להרגיש שאני עושה צבא, שתרמתי משהו, שצריך אותי.

אז הגשתי טופס 55 (שינוי שיבוץ). לא באמת האמנתי שזה יתקבל.

והנה, עכשיו אני כאן.

ממלא פרטים אישיים בטופס עם כתב קטן מידי שנתנה לי השלישה.

 

בהתחלה בכלל לא ידעתי שיש תפקיד כזה פ''פ- פקידה פלוגתית, ולא הבנתי למה לוחמים צריכים פקידה, הם כל היום בשטח באימונים, אם איזו ניירת יש להם להתעסק?

הרעיון נראה לי מגוחך.

אבל קצין מיון הסביר לי שכל קשר בין פקידות לפ''פ הינו מקרי בהחלט.

ושבתפקיד הזה אני אמורה היות האימא האחות והחברה הטובה של החיילים שלא רועים בית במשך 3 שנים.

ההגדרה שהוא נתן לתפקיד הלחיצה אותי.

למה הוא חושב שאני יכולה להיות כזו?

חוסר הביטחון שלי תמיד משתלט עלי במצבים כאלו.

אבל טוב, זה גם החמיא לי, שבחרו אותי לתפקיד הזה שנראה היה לי כתפקיד החשוב ביותר בצבא, (אני יודעת שזה נשמע מגוחך, אבל באמת תחשבו על זה, אני דואגת שיהיה לחיילים טוב, שיהיו להם חגים ופינוקים ושהם לא רק יתאמנו כל היום, אני מחדירה בהם את המוטיבציה, ודואגת להווי וזה היה נראה לי הדבר הטוב ביותר שאני יכולה לעשות למען המדינה).


חשוב לציין, שזה לא סיפור אמיתי.

אני באמת חיילת אבל אני משקית חינוך, ואני חפשנית שחבל על הזמן.

הסיפור הזה לפחות החלק הזה מהסיפור, זה מה שהייתי רוצה שיקרה, החלומות והפנטזיות שלי.

אני מנסה לכתוב ספר.

וחשוב לי לשמוע את דעתכם...

 

 

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 6/1/2008 20:41   בקטגוריות אהבה, חלומות, סיפורים, פנטזיות, אהבה ויחסים, אופטימי, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני והבוס- סיפור ארוטי.


כתבתי סיפור ארוטי, אומנם ממזמן. אבל בכל זאת.

אני מפרסמת אותו כאן למרות כל המעמצים והמבוכה שזה גורם ועוד אלול לגרום לי.

 

אז כן.

הסיפור...

 


הסיפור שלי התחיל ביום שני, הגעתי לעבודה ופגשתי את האחמ''ש (אחראי משמרת) שלי עוד במעלית.  (משהו שאתם צריכים לדעת לפני שאני מתחילה להשתפך זה שמהרגע שהגעתי לעבודה הזו לפני שנה התאהבתי בו, אף פעם לא ידעתי שאפשר לאהוב ולרצות כל כך מישהו- אף פעם- עד שהכרתי אותו.) 

כשסיפרתי עלו לחברות שלי הן חשבו שאני אוהבת אותו בגלל כל הקטע הזה ש... טוב הוא קצת הבוס שלי, ולי מאז ומתמיד הייתה מן נטייה כזו להמשך לבנים עם כח, או לפחות סוג של... עד לאותו יום שבו מתחיל סיפורי כבר התחלתי להאמין בזה שהכל סתם שאני לא אוהבת אותו ואולי בגלל שאני כל כך רוצה להתאהב, אני מדמיינת דברים. 

באמת כבר חשבתי שהרגשות שלי אליו -אמיתים, או לא-, הם חסרי כל סיכוי מימוש.

אותו יום שני נכנסתי למעלית לבושה כרגיל בג`ינס וטישרט שחורה עם הסמל של העבודה, אולסטאר אדומות, וכמובן מצויידת בתקווה קטנה שאולי לשם שינוי הוא ישים לב שאני לא הילדה הקטנה (טוב הכל יחסי) מהקופות.

אותו יום זה באמת קרה.

כשנכנסתי למעלית הוא הביט בי וחייך חיוך כזה של  ''שלום'', חייכתי אליו בחזרה ואחרי שיחת נימוסים שלא באמת עניינה אף אחד מאיתנו, שתקנו. ממש רגע לפני שנפתחו הדלתות של המעלית הוא אמר לי ``רוני אני רוצה שתבואי אלי למשרד אחרי המשמרת, אני צריך לומר לךמשהו.``

 מלמלתי משהו שנשמע כמו ''כן המפקד'' והוא צחק, וזה למרות שבאותו רגע קצת נהבלתי כי חשבתי שהוא רוצה לפטר אותי, או לספר לי דברים רעים, ואז כשהתחילו לרוץ במוחי מחשבות של ''מה כבר עשיתי?!''  הוא הוסיף ``תרגעי, זה לא קשור לעבודה``.

 

אותה משמרת עברה כל כך לאט שחשבתי שאני הולכת להשתגע, בדרך כלל השעון נח על פרק ידי ואני מציצה בו אולי פעמיים בכל המשמרת, לרוב זה פשוט כי אין לי זמן לזה.

המשמרת הזו חלפה כ''כ לאט.

הלקוחות היו מרגיזים, ופתאום אותן ילדות צנומות שביקשו ''הפוך חלש, חלב דל שומן, על בסיס מיים'', לא הצחיקו אותי אלה עיבנו. 

בקיצור, רציתי שהמשמרת הזו כבר תיגמר.

הייתי סקרנית לדעת על מה הוא רוצה לדבר איתי.

 וחוץ מזה אני כאילו מאוהבת בו כבר שנה, רציתי כבר ללכת להיות איתו לבד במשרד ולדבר איתו על משהו -לא משנה מה- שלא קשור בעבודה.

 

כשסוף סוף נשמעה ההודעה המיוחלת שמודיעה על סגירת המקום, חיכיתי שכל הלקוחות ילכו, ושכל שאר העובדים יתפנו לעיסוקיהם השונים. כשזה קרה הלכתי לשירותים שטפתי פנים, ידיים, ופיזרתי את השיער שהיה אסוף בקוקו. ואז אחרי כל ההכנות עליתי אליו מתרגשת ממשהו ואפילו לא מבינה ממה.

 

כשנכנסתי למשרד שלו הוא ישב שם על הכיסא מסתובב ובהה במסך של המחשב, כשהבחין בי הוא חייך את החייוך הנדיר כ''כ שלו ובקש ממני לשבת לידו. התיישבתי לידו בצייתנות, חייכתי אליו ואמרתי לו:  ''אז סוליטר, זה מה שאתה עושה בזמן שאני מתמודדת עם כל הפקאצות שבאות לכאן!!!'' 

הוא צחק ונגע לי ביד בעדינות, אחרי כמה שניות של שתיקה הוא אמר ''תגידי מה דעתך שאני ואת נצא לאנשהו, לאן שמתחשק לך..?'',

כשהוא אמר את המשפט הזה, חשבתי שאני הוזה, משהו כמו בסרטים כשממש רוצים לשמוע משהו ואז מדמיינים ששומעים אותו. 

לא ידעתי מה לומר לו, ברור שרציתי ללכת איתו, לא משנה לאן ולא חשוב מתי, כל מקום שהוא היה מציע היה מקובל עלי. 

לאחר כמה זמן, כשכבר הייתי בטוחה שזה מה שהוא אמר, חייכתי ואמרתי לו שברור שאני רוצה.

פתאום שמתי לב שאני עדיין מחזיקה את היד שלו אז הסתכלתי לו בענים- יש לו עיניים חומות וגדולות, קצת שקועות-  ומצאתי את עצמי דבוקה אליו, כשהוא מחבק אותי חיבוק חם, אוהב וחזק כל כך, חיבוק דובי.  

שפתיו חיפשו את שלי ולשונו נכנסת לפי -אני לא יודעת כמה זמן התנשקנו אולי כמה דקות, אולי שעה, איבדתי לגמרי את תחושת הזמן.

באותו רגע לא יכולתי לחשוב על כלום, אבל הבנתי, רק באותו רגע, למה אנשים כ''כ אוהבים להתנשק, וזה היה מוזר בהתחשב בעובדה שלא הייתי בדיוק תמימה. 

היה לי נעים  ולא רציתי שהרגע הזה יגמר לעולם. 

באותו רגע חשבתי שאני רוצה לשכב איתו, ממש רציתי את זה, ואפילו לא חשבתי על מה שאני עושה, התנתקתי ממנו בעדינות, והורדתי את החולצה והג'ינס שלי, הוא הביט בי משועשע, אבל לפני שהוא הספיק לומר משהו ליטפתי אותו קצת, ונצמדתי אליו, אחרי כמה דקות נוספות גם הבגדים שלו היו על הריצפה ושנינו עמדנו עירומים, מחובקים ומתנשקים בלהט.

התחלתי ללטף אותו לגעת בו, מרגישה אותו קרוב כל כך אלי, ומפנימה לראשונה שזהו, מה שרציתי כל כל מהרגע שפגשתי אותו אכן מתרחש עכשיו.

הוא ליטף לי את החזה ונישק אותו. ואני הייתי על סף עילפון.

הוא השכיב אותי על הריצפה, היה לי קצת קר אבל הוא חיבק אותי, עד שנשרפתי מבפנים, כך שלאחר כמה שניות למרות שהרצפה הייתה קשה וקרה היה לי נוח, נעים וחם, מאוד מאוד חם. הוא התחיל לנשק לי את הבטן והחזה ולאט לאט הוא ירד למטה, וכבר הרגשתי את הזיפים שלו מדגדגים לי את היריחיים והרגשתי את רטיבות החמימה מתפשטת לה.

כשהייתי ממש על הסף, תפסתי אותו מהמותניים ומשכתי אותו לעברי, הרמתי מעט את הישבן שלי לעברו, הוא חדר לתוכי נכנס ויוצא ונכנס ויוצא.

ואז כששנינו גמרנו, שכבנו, סתם ככה אחד על יד השני, ונתנו לדקות לחלוף. 

 

אחרי כמה זמן הוא אמר לי ``וואו`` עם חיוך מבויש ומתוק כזה.  חייכתי אליו ואמרתי לו ``כן, זה היה וואו`` .

אחרי עוד כמה זמן קמתי והתלבשתי.

לבסוף הוא הסתכל עלי נגע לי בכתף בעדינות ואמר ``אז מה? יום שישי אני ואת הולכים לסרט... נכון?!``


 

אז כמו שכבר הבנתם, ואולי בעצם לא. הסיפור מבוסס על פנטזיה שלי.

אבל כל קשר בינו לבין המצאות, הינו מקרי בהחלט.

 

שיהיה לכם יום נפלא

ממני

אני

נכתב על ידי זאת מהרחוב , 23/9/2007 12:27   בקטגוריות סקס, ארוטיקה, אהבה ויחסים, עבודה, סיפורים, פנטזיות  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



3,652
הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לזאת מהרחוב אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על זאת מהרחוב ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)