בובה קטנה על המדף .

כפי ששמתם לב מחקתי את הפוסט הקודם.

בפוסט הקודם היו 50 תגובות, אני לא צריכה לדאוג נכון ?

אתם לא תפסיקו להגיב נכון ?

היום היה יום מעניין ^-^

הגיע אלינו ילד חדש, ארקדי. אני ואופק קראנו לו ולדימיר.

הוא בעל שיער שטני ( לא יבוא עכשיו הקטע עם העיניים הכחולות ) ועיניים חומות רגילות.

עוד מכוער אבל מנומס יתר על המידה.

טל ישר רצה לעבור לשבת לידו ולקלקל אותו, הוא יושב בשקט ומסתכל על המורה בעיניים

גדולות והוא לא צוחק ועושה שטויות קצת. לא כל הזמן אבל מדיי פעם להיות בעלי חוש הומור.

הוא הגיע מרוסיה או משהו כזה, ואת האישונים שלו הוא מרים כפלי מעלה וזה מפחיד,

הוא הצליח להפחיד את ברית וכך גם אני.

אני ואופק עושות מן תרגיל כזה עם העט המכני כאילו אנחנו דוקרות את עצמנו וברית לא מסוגלת

לראות את זה !!!1 ~

אני יעשה את הסדר יום קצת יותר מסודר -

היו שעתיים של חשבון, שעמום- שעמום- שעמום.

אח"כ הייתה הפסקה, אני ואופק היינו תורניות, חפשתי בכל הכיתות ולא מצאתי מטאטא פנוי.

היה אנגלית, פעם ראשונה שהשתתפתי בשיעור. אני צריכה לשבת לעיתים קרובות יותר לייד מיכי.

אח"כ עוד פעם חשבון ואז עוד פעם הפסקה. ואז היה ספורט. אני סתם הלכתי ממקום למקום

ולפעמים הלכתי לנגן או יותר נכון לזייף על הפסנתר שיש לנו בבית- ספר.

אח"כ עוד הפסקה משעממת ואז עוד שיעור חשבון עד שמגיע הצלצול.

אני לא מאמינה שנתנו לאביאל וניק מהכיתה השניה להיות מפקדים במשמרות זה"ב,

הם כ"כ טומטומים. אפילו היום הם לא היו במשמרות אחרי בית- ספר.

אני מרגישה כ"כ לא שייכת לכיתה. זה כאילו שאני רוח רפאים.

אני שואלת שאלות ואף אחד לא טורח לשמוע. זה כאילו רק שמשעמם לילדים בכיתה

הם נזכרים שאני קיימת. זה נמאס, אני מרגישה כ"כ פגועה מזה. נזלו לי כמה דמעות מרשעות,

אף אחד לא שם לב אפילו. עושים ממני בכיינית, שמנה, דפוקה. זה כ"כ מעליב אותי.

הם לא מבינים עד כמה, אין להם לב ? אופק נוטשת אותי לפעמים וזה גם פוגע בי.

אתם קוראים את זה וחושבים כמה שאני בכיינית. ויש את אלה שמרחמים עליי.

אני לא מבינה אפילו למה אני כותבת את זה כאן. אח"כ הילדים משכירים את הבלוג יסתכלו עליי

במבט של רחמים, וינסו לנחם אותי. את זה אני באמת לא צריכה.

אחרי ההפסקה שאני נשארת לבד ונכנסים לכיתה עוד מעזים לשאול אותי מה קרה.

אותה שורה: " מה קרה הפעם ? " - נעמה.

" מה יש לך ? " שירה.

דיי . דיי . תשאלו את עצמכם מה הבעיות שלי.

מצטערת על החפירות, מקווה שלפחות ממכם אני אקבל קצת יחס [:

עריכה :

כמה ציטוטים -

רונית היועצת : מציגה את התלמיד החדש " ארקדי, כמו ארקדי דוכין ".

אני : " אמרו לך שאתה דומה לקוף בפרופיל ? "

טל : " אמרו לך שאת דומה לפרה גם לא בפרופיל ? "

עריכה 2 :

אופק קבלה את החניך שלה !!!!1@#$%

מופרע עם כובע אדום וחמודי של בובספוג השולט D:

נכנסתי לכיתה שלו ( א'1 , הכיתה של החניכים שלנו XD )

ואז הוא והחברים שלו יצאו החוצה וסגרו את הדלת כלפי פנים, ואתמול בקשתי מהם

מטאטא והוא והחברים שלו רצו אחרי עד המסדרון שנמצא בקומה השניה.

היום הוא גמר לי את השוגי שהבאתי ואכל בחזירות יתר.

טוב, אני לא יפטפט אתכם על הילד המופרע הזה,

אני פשוט מוקסמת. אני מוקסמת ומחכה ומחכה ובסוף זה יגיע.

עוד עריכה :

צחקתי על אופק ? החניכה שלי לא רוצה אותי. זה דיי פגע בי אבל היא לא רוצה אז שתלך לחפש

חונכת אחרת. עכשיו אני חולקת את החניך של אופק. הוא מעצבן ברמות, הוא חמוצבן,

חמוד- מעצבן. בעיקר מעצבן.

יש כמה ציטוטים מהיום ( יום רביעי ).

- הציטוטים בעיקר משיעור תנ"ך, ציפי עושה אותו לפעמים מצחיק, בתור מנהלת ומורה היא די חביבה.

אלמוג מרעיש בכיתה.

ציפי : " אלמוג, רילקס בייבי !!!!1 "

אלמוג: " אני לא בייבי "

ועכשיו זה לא ממש ציטוט אבל זה היה מצחיק כ"כ D:

טל לא ' הכין ' שיעורים ובשיעור שעבר הוא לא רצה לקרוא את התשובות.

ציפי חטפה לו את המחברת ובדקה עם יש לו שיעורים ואז היא ראתה שיעורים

מהפעם הקודמת והוא רק קפץ ורצה את המחברת. זה היה כ"כ מצחיק XD

אני, שרה ואופק הולכות להביא משהו למזכירה.

- חוזרות -

אוריאלה : " איזה גולם, איפה הניילונים שלי ? "

מצטערת על החפירות.

מקווה שתגיבו קצת יותר.

יומשה 3 >