אני יודעת שתמיד הייתי טובה בלהביע דברים על הכתב, אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי יושבת במשך דקה שלמה ולא יודעת מאיפה להתחיל.

אמנם על-פניו אפשר להגדיר את הקשר שלנו כקשר חדש, בתולי אפילו, בחיתוליו, אבל רק אני ואתה יודעים באמת איך זה מרגיש. איך זה מרגיש להתעורר בבוקר לצד אדם שאתה כ"כ אוהב, להסתכל לו בעיניים ולהרגיש שאתה מסתכל על עצמך, על החצי הזה בך שאתה כ"כ מתגאה בו, על הנשמה התאומה שלך. ואז אתה מתחיל לחשוב, איך זה הגיוני להרגיש ככה, הרי אנחנו "בקושי מכירים", הרי אנחנו "רק" שלושה וחצי חודשים ביחד - אף אחד מלבדנו לעולם לא יבין את זה.

"אני מרגיש שאני איתך כבר המון זמן, אני מרגיש שהייתי איתך כל החיים". אני חושבת שאף פעם לא הרגשנו את ה"חדש" בקשר הזה, נועדנו להיות ביחד.

אף אחד גם לעולם לא יבין איך זה מרגיש להיות כ"כ רחוקים אחד מהשני, ועם זאת כ"כ קרובים.

רק אנחנו, אני ואתה, יודעים איך זה להרגיש את דפיקות הלב של החצי השני שלך, שנמצא 286.6 ק"מ נסיעה ממך, ולהתאים את דפיקות הלב שלך עצמך לאותו קצב מדהים שמכתיב את האהבה שלנו.

ואיך אפשר לצפות משאר העולם להבין? אנחנו מדברים, מבלי לשים לב בכלל, בשפה שידועה רק לנו, מתנהגים בהתנהגות שמוכרת רק לנו וגם אם אנחנו חושבים שאנחנו משדרים על אותו גל עם שאר העולם, אנחנו טועים בגדול. שנינו ביחד, אני ואתה, אביתר, נמצאים הרבה יותר גבוה מהשאר. אני משערת שכרגע הגענו לאזור העננים. זה מדהים איך שהאושר יכול להפריח זוג לשמים, בעוד הוא חושב שהוא עוד נמצא עם הרגליים על הקרקע.

אז איך זה מרגיש, אביתר שלי, להגיע הבייתה וליפול לתוך זרועות פתוחות לרווחה וחמות שרק חיכו לקבל אותך בחיבוק חזק לכשתחזור? איך זה מרגיש להתאחד עם החצי שלך שהופרד ממך לתקופה קצרה, ולהרגיש שלם שוב?

לי קשה לתאר את ההרגשה. אבל אני יודעת שאני גם לא אצטרך לתאר אותה, אני יודעת שאתה מבין את מה שאני לא מצליחה לבטא במילים. אני יודעת שאתה יודע לקרוא אותי.

כל כך הרבה עובר לי בראש אבל זה לא עובר בצורת אותיות, מילים ומשפטים, קשה לי לכתוב את מה שאף אחד חוץ ממך, אהוב שלי, לא יבין.

אז הנה אני, כאן, מחכה לך. רק לך.

אני אוהבת אותך.

3>