ללכת בעקבות הלב ללכת בעקבות הלב.

ללכת ?

 למה ?

 למה בסוף תמיד איכשהו אני מרגישה את אותה הרגשה ?

 את ההרגשה של הפיספוס .

 את ההרגשה של ההחמצה .

 את ההרגשה של ההפסד .

 את אותה הרגשה שתמיד איכשהו נוחתת עלי .

 למה זה תמיד קורה לי ?

 ולמה אני לא מצליחה לקבל את הדברים כפי שהם ?

 בסדר, אני מודעת לעצמי.

 אני יודעת את הדברים הרעים בי, ואני יודעת את הדברים הטובים בי.

 אני כבר לא יודעת מה לחשוב ..

 אולי אני נשמעת לכם פה חופרת ומתוסבכת אבל אני בקושי יודעת מה אני רוצה לכתוב פה . [?]

 אני מאוכזבת מעצמי.

 אני מרוצה מעצמי.

 אני תמיד מרגישה תחושה של החמצה!

 מה פספסתי ? מה החמצתי ? איפה טעיתי ?

 למה אני תמיד מרגישה שאני אפשרות אחרונה ?...

 למה אני תמיד כ"כ צריכה להאבק על הכל ?

 להלחם על דברים שאני רוצה ?

 אוקיי זה טוב להיות פייטר, אבל יש גבול .

 נמאס לי כבר.

 אתם גורמים לי להרים לאט לאט ידיים ולהיכנע.

 כמה אני יכולה יותר ?

 כמה שאני משוגעת ומחורפנת גם אני לאט לאט מתחילה להרים ידיים.

 לא רוצה ליפול.

 כדאי שאני אלך בעקבות הכותרת, לא ?

משהו לא קשור:

עוד קצת, ויש לי 2,000 כניסות איזו חגיגה !!!! חח (: ת.ת.ת. = תבקרו, תקראו, תגיבו (:

המצאה שלי חחחח XD

אוהבת אתכם 3>