היי חבריה מה נשמע?
כן כן, גם אני מופתעת מעצמי שאני מעדכנת את הבלוג, הגיע הזמן לא?
מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה השתנו המון דברים...
סבא שלי שהייתי מאד קרובה אליו נפטר אבל מזה צמחו המון דברים. אפשר להגיד שכמעט כל הרשימה של "יהיה לי" הוגשמה וכנראה שבזכות אותו מקרה.
יש לי חבר כבר כמה ימים (אל תבקשו ממני להתחיל לספור כי בשביל זה יש לי את סתיו שזוכרת לי דברים כאלה), שהוא גם החבר הכי טוב שלי והוא מאד חשוב לי, "משפחה נורמלית" אי אפשר להגיד שיש לי אבל בהחלט בעקבות האירוע התקרבנו פתאום.
זה מצחיק כי זה בדיוק מה שרציתי תמיד, חבר שאני אוהבת וסומכת עליו, קשר משפחתי כלשהו, ופתאום גיליתי שזה הפחד הכי גדול שלי. קשה להסביר איך זה שיש משהו שכול כך רוצים שמפחדים מה יקרה כשהוא יתממש אבל זה בערך מה שאני מרגישה.
אני חושבת שהחלק המפחיד בלהיות מאושרת זה שיש מה לאבד, המחשבה שכול זה חלום ואני אתעורר וזה יעלם מחרידה.
מצד שני הגעתי למסקנה שהחיים קצרים מידי וצריכים לחיות את הרגע (קלישאה, אני יודעת) וכרגע, טוב לי ואני מרוצה איפה שאני.
אני מאחלת לכם אותו דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: