גרגמל בפיתה

בתקופה ההיא גרתי ליד הים.
הייתי יורד לחוף כמעט כל יום. 
אחרי העבודה ועד שכבר ממש החשיך.
הייתי יושב שם וחושב לעצמי.
שבוע אחד מצאתי עצמי מתחיל לחשוב על דברים מוזרים בים אבל מן סוג מחשבה כזה שתופס אותך ולא נותן לך מנוח.
חשבתי על בתולת ים.
האם הן באמת בתולות?
אם הן בתולות, איך נוצרות בתולות ים חדשות?
אם הן באמת בתולות. מאיפה נובע השם? האם יש כאן רמז לכך שיכול להיות מקרה שהן לא יהיו בתולות?
אם זה כך, האם זה אומר שהן הופכות לדמות אחרת?

יום זה היה לא שונה.
אחרי שהשלמתי את האימון היומי שלי על המתקנים שעל החוף.
אני יושב על החול. מביט בשקיעה ושוב נסחף למחשבות האלה.
בתולות ים. כן או לא?
אולי בכלל יש סיבה להיותן בתולות?
פתאם נלחצתי.
יכול להיות שהן כה מזעזעות במראן שאפאחד לא רוצה לגעת בהן אפילו לא עם אפליקציה "גע בי עם סמן לייזר" של פייסבוק(אם אין כזאת אז בטח צריך להיות).

לפתע אני מרגיש נגיעה קלה בכתפי.
אני מסתובב בעצבנות מה על שהפריעו לי בעת שקיעתי במחשבותי הרות הגורל.
להפתעתי אני רואה מאחורי בחורה. לא בעצם נערה.
היא לא יכלה להיות בת יותר מ16 אולי 17 אבל בטח שלא יותר.
למרות שבהחלט הייתה בחורה.
לא. נערה. זה מבלבל כי היו לה פנים יפות ומתוקות כשל נערה צעירה אבל עיניים. עיניים ירוקות כחולות(או אולי חומות) כשל אחת שכבר ראתה דבר או שניים בחייה.
נמוכה במקצת. או אולי הרבה. אין עליה מטר וחצי בגובה.
שיער בלונדיני חלק חלק ארוך ארוך. כמעט מכסה את כולה.
האמת היא שהשיער באמת כיסה את כולה, כל כך ארוך ועשיר יורד מראשה בשני גלים, עובר ומכסה את שדיה וקצת מתחת לטבורה כאילו מתחבר ומכסה את מתניה ורגליה עד למטה מן הבירכיים.
כן, ממה שראיתי זה בהחלט גוף של בחורה.

"אתה בא לפה הרבה?" שואל אותי קול מלאכים
"מההההה?!" השתנקתי. שם לב פתאם שפי היה פתוח במשך זמן שנדמה כנצח ובטח שלא ציפיתי לשמוע משפט שכזה.
"אתה בא לפה הרבה?" שואלת אותי בשנית
"האמת כן" אני חוזר לעצמי "כמעט כל יום כבר במשך כמה שבועות" אני משיב. מופתע קצת(הרבה) משיטת ההתחלה הערסית משהו של הילדות של היום.
"אני יודעת" עונה לי זאתי "ראיתי אותך כבר"
אין לי איך להגיב אז אני ממשיך להביט בה מתאר לעצמי איך בסרטים המצויירים היה עולה על פני מן סימן שאלה גדול שכזה
לבסוף התאוששתי "אז למה שאלת אם אני בא לפה הרבה כאשר כבר ידעת את התשובה?" הסתקרנתי
"שמעתי כמה נערים פה בחוף שואלים ככה בנות אשר פגשו על החוף" ענתה לי תוך כדי שהיא מסיטה מעט את שערה מפניה תוך כדי שהוסט שערה מעט מגופה ולרגע נעצרה נשמתי.
היא היא לובשת בגד ים?  כי לרגע אחד היה נדמה לי מאד שראיתי פטמה.
איך לא שמתי לב לזה קודם? אני שואל את עצמי. מוצא עצמי מביט ביתר עניין אל חזַה. שם לב שאני לא רואה בין שדיה שום סימן לבגד ים.

היא משמיעה קול קטן. מן צחקוק קטן, כמעט בלתי מורגש.
אני מיד מרים מבט אל פניה רואה אותה מחייכת אלי באושר לא מוסבר.
אני מחייך גם אני. כי לחיוך מאושר שכזה אין דרך אחרת להגיב. הוא מדבק עד מאד.
שוב צחקוק קל. ילדותי ומאושר. חיוכי מתרחב.
היא מצחקקת שוב. אני עונה לה בצחוק קטן משלי.
שנינו צוחקים בקולות מתגברים. כמו שני ילדים מפגרים(נו טוב, ילדה אחת וגבר מפגר אחד).
אחרי שאנו נרגעים. מרגישים כאילו אנו מכירים כבר שנים וצחקנו עכשיו לזכרון של בדיחה פרטית.
היא רוכנת מעט לעברי ונותנת לי נשיקה קטנה בלחי. ומחייכת חיוך ממזרי.
אני אוחז בידה ומושך אותה אלי לנשיקה קצת יותר רצינית.
כשנגמר לנו האויר אנו מתנקים אחד מהשני.
אני מביט בה בחיוך טיפשי.
היא מביטה בי דרך סבך שערה שהתפרע על פניה.
אני מושיט את ידי הימנית להסיט את שערה מעיניה ואז נגלה אלי שדה הימני. ככה במלוא הודו ללא כיסוי משום סוג שהוא. תפוחי ומושלם.

"את עירומה לגמרי?!" אני חצי שואל חצי מציין את המובן מאילו.
"כמובן" עונה לי בחיוך ממזרי. "זה רע?" היא שואלת תוך כדי שהיא מסתובבת במקומה מסיטה את שערה על מנת שאראה אותה במלוא תפארתה.
שדיים תפוחיים מושלמים עם פטמות ורודות וקטנות מתחננות לנשיכה.
ישבן אגסי ומושלם מתחנן להצלפה.
והכי הכי חשוב, גבעת ונוס. החיבור בין רגליה. חלק משיער. מושלם ויפה. שתי שפתיים רק מתחננות ללשון.

מה בהמשך?

טוב נו זה תדמיינו לעצמכם לבד.

אני יודע שזה בדיוק מה שאני עושה