גרגמל בפיתה

כמו כל הדברים הטובים הכל התחיל בהתחלה

בראשית בראתי את השמים ואת הארץ...נריץ כמה שנים קדימה.

אבא עבר דירה. אמרתי לו מרחבה ומזלטוב ורציתי לשחוט לו כבש על מפתן הבית על מנת שיהיה במזל. הוא לא הסכים, כי הוא מרחם על כבש.  לי נראה כאילו הוא לא הסכים לנקות את הדם.  קטנוני. אז שאלתי אותו מה חסר לו בדירה, מה אני יכול להעניק לו במתנה? הוא חשב קצת. חשב עוד קצת. חשב חשב חשב ובסוף אמר שיודיע לי כשיסיים לחשוב. ככה זה אבא, חושב הרבה.  טוב חייבים לתת לו את הקרדיט, הרי הוא כבר כל כך זקן שהוא בטח היה מראשוני ההומו סאפייאנס (האדם החושב).

התקשר אלי יום אחד האבא וסיפר לי שהוא סיים לחשוב. לרגע נחרדתי כי חשבתי שהוא מת. הוא הרגיע אותי, הוא לא מת זו סתם אשלייה שהתקף לב רביעי מעניק. נרגעתי.

אז הוא החל לספר לי שאחי החייל היה אצלו בבוקר והם אכלו יחד ארוחת בוקר והיה נורא כייף ומהנה והמשיך והפליג בסיפורי אלף לילה ובוקר עד שהפסקתי אותו רגע לפני שהם עלו יחדיו על ספינת המעפילים. כמובן שהוא שכח איפה הוא התחיל אז הזכרתי לו שהוא חשב. אחרי תלאות רבות סיפר לי אבי הנערץ שמה שחסר לו בדירה החדשה זו סכין טובה ללחם וגם קרש חיתוך מוצלח. זה מה שחסר.

התלונן אחי על כך שהוא חותך לחם והסכין מועכת את הלחם הרבה לפני שהיא חותכת אותו. אני הצעתי לאבא פשוט לקנות לחם פרוס, או במקרה הכי גרוע, לפרוס אותו במכונה של הסופר.  אבל אי אפשר לדבר עם איש מערות על דברים שכאלה. הבטחתי לו שאבדוק מה אני יכול לעשות למענו.

יותר מאוחר באותו היום, הולך אני ושר לי אל עבר חנות כלי המטבח הקרובה לביתי. האמת היא שישנן כמה חנויות קרובות יותר אבל מזמן שמתי עין על חנות זו. החלטתי שאם אני כבר קונה סכין לאבא, אקנה גם אחת בשבילי. ממש ממש מזמן כבר חשבתי לעצמי שאני כזה נחמד אלי שמגיע לי לצ'פר את עצמי עם סכין חיתוך חדשה וטובה.  סכין שף. ממש נמאס לי לחתוך דברים במטבחי עם סכין שולחן רגילה, אני צריך סכין שתגרום לי להנות מן החיתוך. נכנסתי לחנות והודעתי למוכרת הנחמדה שאני באתי לרכוש סכין שף.

איך אני יודע שאני צריך סכין שף דווקא?  כי כבר חודשים שאני אוסף מידע מודיעיני על סוגי הסכינים הקיימות בשוק והתאמתן לצרכי הקולינרים. אחרי שהמוכרת הדביקה אותי בהתלהבות כלפי הסכין הכי מגניבה שהייתה שם. היא אמנם יקרה ואיכותית, אבל לא הכי יקרה - דווקא הכי איכותית. כך הובטח לי. רק 500 שקל לסכין שתחזיק לי חיים שלמים של חיתוך וקיצוץ. ממש כסף קטן. על הדרך קניתי גם את המשחיז, נרתיק לסכין, קרש חיתוך מקצועי וגם סכין לחם ומגש לאבא שארזו לי יפה בתור מתנה. עוד יותר שמח וטוב לב יצאתי מהחנות כשאני יודע שמנהל הבנק שלי עומד בכל רגע להתקשר אלי ולברך אותי על הרכישה המוצלחת ועל עיקול על נכסי. (נראה אותו בא לעקל לי משהו, אני אחתוך אותו)

אני חושב שאתן כבר מתחילות להבין מה קרה שם...הבלונדה עוד לא הבינה אז אני אמשיך.

אחרי שהגעתי הבייתה ואיכסנתי את כל הציוד, שכחתי מזה והלכתי לעיסוקי(כן כן עוד עוד כן כן עוד אאאהההה). למחרת, התעוררתי בבוקר עייף ולא שמח אז החלטתי שזה בדיוק הזמן להוציא את הסכין מן האריזה ולבחון אותה בשבע עיניים(השכנים השאילו לי עוד כמה עיניים כי היה חסר לי). הסכין עטופה יפה, נחה לה בתוך קופסת קרטון ממש יפה.  פתחתי את האריזה ואז... תופים חצוצרות ומצילתיים.  גיליתי שמלא דפים ושטויות מחוברים לסכין ע"י אזיקון.  מהודקים חזק. קרעתי את הדפים ובלתי שימושיים האלה שכולם כותבים כמה הסכין הזאת מעולה ואילו עוד סכינים יקרות להחריד אני יכול לרכוש על מנת לפלט קולרבי ננסי.  לא מעניין. אמממה... האזיקון.  הוא לא נקרע.  הוא נשאר על הסכין כאילו ימות עם לא יבצע את עבודתו כהלכה.  מתחכם זה. לקחתי מספריים.   ניסיון ראשון כמעט שבר לי את המספריים כיוון שלא היה לי הרבה מקום להכניס אותן בין הסכין לאזיקון. היה עוד כיסוי ניילון שקוף על להב הסכין, אותו השארתי בנתיים על מנת שלא תתלהב מידי או תרגיש עירומה לידי. עוד ניסיון לגזור את האזיקון לא עלה יפה. התחלתי להתעצבן, הפכתי את הסכין ובחנתי אותה בשש מתוך השבע עיניים המקוריות (עין אחת של השכן הייתה מקולקלת). מצאתי דרך, שיטה, זוית להכניס את המספרים אל האזיקון מבלי לשבור אותן.  כך עשיתי. לוחץ את המספרים, לא קורה כלום.  מנסה יותר בכוח והופלה האזיקון נופל שדוד מוטל לו גזור על השיש וכל מה ששילמתי בכך הוא מכה קטנה לאצבע.

הפסקה לנשימה.

מכה קטנה באצבע, אני חושב לעצמי.  מדובר פה בסכין. מבט קל לכיוון האצבע לימד אותי שאמנם אני לא בוגר בית ספר לרפואה, עדיין, אבל היא בטח לא הייתה כה אדומה לפני כמה רגעים. הנחתי את הסכין בקור רוח ובכלל לא צורח לכל עבר שיקראו לאנבולנס - גם ככה לא היה שם אפאחד.

העברתי את אצבעי אל תחת למים זורמים על מנת לשטוף את הדם. לא הצליח.   לקחתי מגבת נייר, קיפלתי אותה ממש יפה והנחתי על האצבע בניסיון לעצור את הדימום. אחרי כמה דקות ארוכות מאד זה גם הצליח. אחרי כמה ימים ללא שימוש באצבע הצליח הפצע להסגר בהשאירו צלקת קרב אימתנית.

מה שלום הסכין? אתן שואלות. מ ע ו ל ה ! סכין כה חדה שהצליחה לחתוך אותי מבעד לכיסוי ניילון חותכת ירקות ובשר כאילו הם לא קיימים כלל. ממש אורגזמה של חיתוך. פתאם התחלתי לחתוך סלט ממש קטן רק כי זה כייף.

גם יהיה ממש כייף לחתוך ואז לגלות שבלי שהרגשתי הלכה לי אצבע.

מרגש.

עכשיו אני יודע כבר מה יקרה ואני מאד מבקש שתפסיקו נא עם הצרחות של:

 "הגרגמל תעשה לי אוכל"

"הגרגמל תעשה לי ילד"

"הגרגמל תעשה לי אוכל לילד"

 כי זה לא הולך לקרות.

זה רק נדמה לי או שמישהו מנסה לרמוז לי משהו?

זה מה היה בתחילת החודש

אתמול

יום שני בערב. אני כבר אחרי ריצה.

אמנם לא היה כל כך קל לרוץ כיוון שעם צלע שבורה/סדוקה זה ממש לא קל לעשות דברים.

(מי שלא זוכרת אז סיפרתי על הנושא הזה כבר) אני הרי עדיין מתקשה בכל מיני דברים בסיסיים כמו לשיר עוגה עוגה. בעיקר לחלק של "לשבת ולקום". טוב לעניין, הפגיעה הזאת בצלעות כבר כמעט שעברה לכן לקחתי את עצמי ויצאתי לריצה. מזמן לא רצתי. כבר יותר משבועיים. זה ממש דגדג לי בכל הגוף, קריז. כמו בגמילה מסמים. רק שמהסם הזה לא שווה להגמל.  התמכרות טובה היא.

ריצה טובה

כאב לי נורא אבל היה לי נחמד.

טוב. אני סוטה...(עצירה מתודית על מנת להעביר את התרתי משמע) מהנושא.

הלכתי לישון, מוקדם יחסית, באיזור חצות. לא יצאתי או הלכתי או קפצתי למסיבה \סלאש\ באה אלי מישהי ממש כוסית ועשינו את זה כמו שפנפנים עד אור הבוקר(דוקים, לשחק דוקים). לא. פשוט הייתי גמור מת מעייפות אז הלכתי לישון. לא לפני שקראתי עוד פרק בספר. דווקא ספר מעניין. לא עניינכם איזה. מי שרוצה לדעת שתבוא להקריא לי.

נו תראו מה זה, שוב פעם אני סוטה...(אה כן כן, מי הבלונדינית שלא הבינה?) מהנושא.

טוב אז אני כבר ישן. ישן מצויין. כי הייתי עייף. חולם לי חלומות על פילים ורודים ומעופפים. מכוסים בעמבה סמיכה. אה זה, כן. אכלתי שוורמא בעשר בלילה - אז התערבב לי הכל. לא משנה, שוב תטענו שאני סוטה (היא הבינה סופ סופ) אני עדיין ישן לי ככה בשיא הכייף שלי

בוקר הפציע אני יודע למה נכנס אור אבל השעון לא התעורר אז אני בטח שלא אתנדב להעיר אותו ישן לי בכייף וחולם לי על בתולות ים חמודות שרוכבות על הפילים המעופפים וגם הן מכוסות בעמבה יא אללה עם זה, שוורמא טעימה אבל זה כבר מוגזם

אז אני ישן לי וכייף לי ויודע שכבר בוקר פוקח לי חצי עין לכיוון השעון רק על מנת לדעת כמה זמן עוד זמן יש לי בשינה מתוקה לפני שהשעון, יימח שמו הנאצי, יחליט להתעורר ולהקים אותי לעוד יום עבודה חצי עין לא הספיקה לא הבנתי כלום ממה שהיא רצתה להגיד אז פקחתי במאמץ רב גם את העין השניה מביט בשעון מוזר לי השעה 6 לפנות בוקר אבל השעון מצביע על שעה 11 איזה שעון דביל צחקתי עליו עצמתי עיניים

פתאם הבנתי השעה כניראה 11 אני כבר מאחר בשעתיים לעבודה ועוד לא קמתי בכלל

במצבים שכאלה עומדות בפני אדם שתי אפשרויות לקום כולו מתוח ועצבני או לקום רגוע אני עוד לא החלטתי מה עלי לעשות קמתי הבטתי בשעון והבנתי מה הבעיה אשמתי הבלעדית הוא בסדר טוב נכנס להתקלח המים עשו את שלהם ואני קיבלתי החלטה אני גם ככה מאחר, אז ככה שלהלחץ ולעשות הכל במהירות לא יביא אותי לשום מקום אני גם ככה מאחר, שתי דקות לפה או לשם לא יעזרו לי התקלחתי התגלחתי ויצאתי לעבודה עם המידע החדש שישנתי כמו חמור שעות על גבי שעות

היה נחמד

בוקר טוב

שבוע קצר

אז, איך עבר החג?

יום חג אצלינו במשרד.

בחור נחמד בשם ר' (כן, יש לו רק אות אחת בשם. הוא בשב"כ וטייס - כולנו כאן במשרד אנחנו טייסים של השב"כ וחלקינו גם עובד במוסד.  אלה שיש להם כינוי על שם דמות מסדרה מצויירת).

בקיצור מה קרה לנו שם?

אה כן.

ר' חתך את האצבע.

הוא עומד לו שמח וטוב לב (נו בטח טוב לב, הרי גרגמל אחד כבר יש אז אוטומטית כל השאר הם טובי לב וחלקם אפילו שמחים. רק הכחולים לא, הם השנואים ביותר).

איפה היינו?

אה כן, הוא עומד לו במטבח (עדיין מדברים על ר' נא לשים לב) חותך לו להנאתו מלון טרי טיבעי וטעים (באמת טעים, אני טעמתי, לא רע בכלל. רק קשה מידי. היה נחמד אילו היה רך.  המלון, לא ר'. אני לא מעניין אותי לדעת אם רך לו או קשה.  איייכס - סוטים!).

בקיצור(כן בטח) עומד לו ר' במטבחון המשרדי חותך לו להנאתו מלון מפואר(חמישה כוכבים) ולפתע נשמעת צעקה חנוקה מפיו(איך נשמעת צעקה חנוקה? גשי אל חברך, מזמזי אותו קשות, קשותתת.  הורידי ממנו את בגדיו. המשיכי למזמזו קשות.  רדי עם פיך אל איבר מינו וזכרותו שבשעה זו אמור לעמוד איתן. כמובן, באם את עשית את עבודתך נאמנה הוא, האיבר, אמור להיות קשה וקשיח כמו עקשנותו של ברק בחודשים המעטים שלו על כס ראש הממשלה.  אז בעודך את עושה מה שעושה לחברך באיבר מינו עם פיך[מוצצת כן] קומי לפתע.  בעטי לחברך בכל הכוח באשכו השמאלי -> ככה נשמעת צעקה חנוקה).

אז בשומעי את צעקתו החנוקה של ר'(נו זה מהשב"כ.  הטייס.  כן הוא.  שמח וטוב לב) שם לב אני כי ידו נשלחה אל ברז המים וכל טיפת מים אשר מגיעה אל ידו הופכת פתאם אדומה כאילו החזיק בידו איזו אבקה לצביעת מים באדום.

כעבור פרק זמן מסויים הבינותי(כי היגיון ולוגיקה זה השם השני שלי. כן, ככה קוראים לי "הגרגמל היגיון ולוגיקה המכשף הנורא הוא היה רשע") כי ר' בחורינו קיצץ אצבעו בניסיונו הנואל לחתוך מלון(חמישה כוכבים).

עקב ניסיוני הקרבי הרב(טייס, שב"כ,מוסד,שק"מ) מיד פצחתי בקריאות עידוד "חובש, חובש, יש חובש בכוח?".

מסתבר שיש.

אבל הוא חובש קרבי.

אם זו לא פגיעת כדור או הדף אין לו מושג מה עושים.

בנתיים הכיור מתמלא בנוזל אדום(לימים יתברר כי דם הוא).

אני, בקור רוח ראוי לציון(ציון ניתן לי אח"כ ע"י הממונים עלי בכל המוסדות שהזכרתי כבר למעלה - גם בשק"מ ובגלידה שלמטה) מעיף מבט בפצעו הנורא וקובע - אתה עומד למות.  עדיף שתקבל זאת ללא מאבק ובלי ללכלך את כל המשרד.

אבל לא איש כמו ר' ייתן לקול ההיגיון ושיקול הדעת להפריע לו. הוא תפס חבילה של מפיות וכנגד כל היגיון וזעקותי להניח לי לשים קץ לייסוריו, הצמיד אותן לפצעו הנורא בניסיון לעצור את הדימום.

בעוד הוא, ר', רץ קופץ ומתחמק מממטרי החסד שיריתי בו על מנת לשים קץ לייסוריו הוא מצא חבילת פלסטרים מופקרת שמישהו בחוצפתו החביא בקומה החמישית אליה אצה רצה ד'(היא לא משלנו סתם יש לה שם בעל אות אחת) להביא לו.

לפתע...

שקט השתרר במשרד(נגמרו לי הכדורים בשרשיר, סססעמק).

ר' הלך לו לדרכו, כאשר פלסטר גדול ומכוער מתנוסס לו על אצבעו הלפני האחרונה (אמה, נכון?  אולי קמיצה?  מה השם שלה?  זאתי האצבע ליד הזרת).

אני בפטרונותי כי רבה עוד הצעתי לו לשים קץ לייסוריו על ידי שבירת מרפקתו או חישמולו עם טוסטר באמבט.

אבל הוא, בחוצפתו, רק הסתובב והתרחק ממני בעיניים נפולות יודע שזה רק עניין של זמן עד שאתפוס אותו ואשים קץ לייסוריו.

הסוף.

במהלך כתיבת פוסט זה לא נגרם סבל לשום בעל חיים, ירק אורגני או פגיעה כלשהי באיזון הסביבתי.