גרגמל בפיתה

בתקופה ההיא גרתי ליד הים.
הייתי יורד לחוף כמעט כל יום. 
אחרי העבודה ועד שכבר ממש החשיך.
הייתי יושב שם וחושב לעצמי.
שבוע אחד מצאתי עצמי מתחיל לחשוב על דברים מוזרים בים אבל מן סוג מחשבה כזה שתופס אותך ולא נותן לך מנוח.
חשבתי על בתולת ים.
האם הן באמת בתולות?
אם הן בתולות, איך נוצרות בתולות ים חדשות?
אם הן באמת בתולות. מאיפה נובע השם? האם יש כאן רמז לכך שיכול להיות מקרה שהן לא יהיו בתולות?
אם זה כך, האם זה אומר שהן הופכות לדמות אחרת?

יום זה היה לא שונה.
אחרי שהשלמתי את האימון היומי שלי על המתקנים שעל החוף.
אני יושב על החול. מביט בשקיעה ושוב נסחף למחשבות האלה.
בתולות ים. כן או לא?
אולי בכלל יש סיבה להיותן בתולות?
פתאם נלחצתי.
יכול להיות שהן כה מזעזעות במראן שאפאחד לא רוצה לגעת בהן אפילו לא עם אפליקציה "גע בי עם סמן לייזר" של פייסבוק(אם אין כזאת אז בטח צריך להיות).

לפתע אני מרגיש נגיעה קלה בכתפי.
אני מסתובב בעצבנות מה על שהפריעו לי בעת שקיעתי במחשבותי הרות הגורל.
להפתעתי אני רואה מאחורי בחורה. לא בעצם נערה.
היא לא יכלה להיות בת יותר מ16 אולי 17 אבל בטח שלא יותר.
למרות שבהחלט הייתה בחורה.
לא. נערה. זה מבלבל כי היו לה פנים יפות ומתוקות כשל נערה צעירה אבל עיניים. עיניים ירוקות כחולות(או אולי חומות) כשל אחת שכבר ראתה דבר או שניים בחייה.
נמוכה במקצת. או אולי הרבה. אין עליה מטר וחצי בגובה.
שיער בלונדיני חלק חלק ארוך ארוך. כמעט מכסה את כולה.
האמת היא שהשיער באמת כיסה את כולה, כל כך ארוך ועשיר יורד מראשה בשני גלים, עובר ומכסה את שדיה וקצת מתחת לטבורה כאילו מתחבר ומכסה את מתניה ורגליה עד למטה מן הבירכיים.
כן, ממה שראיתי זה בהחלט גוף של בחורה.

"אתה בא לפה הרבה?" שואל אותי קול מלאכים
"מההההה?!" השתנקתי. שם לב פתאם שפי היה פתוח במשך זמן שנדמה כנצח ובטח שלא ציפיתי לשמוע משפט שכזה.
"אתה בא לפה הרבה?" שואלת אותי בשנית
"האמת כן" אני חוזר לעצמי "כמעט כל יום כבר במשך כמה שבועות" אני משיב. מופתע קצת(הרבה) משיטת ההתחלה הערסית משהו של הילדות של היום.
"אני יודעת" עונה לי זאתי "ראיתי אותך כבר"
אין לי איך להגיב אז אני ממשיך להביט בה מתאר לעצמי איך בסרטים המצויירים היה עולה על פני מן סימן שאלה גדול שכזה
לבסוף התאוששתי "אז למה שאלת אם אני בא לפה הרבה כאשר כבר ידעת את התשובה?" הסתקרנתי
"שמעתי כמה נערים פה בחוף שואלים ככה בנות אשר פגשו על החוף" ענתה לי תוך כדי שהיא מסיטה מעט את שערה מפניה תוך כדי שהוסט שערה מעט מגופה ולרגע נעצרה נשמתי.
היא היא לובשת בגד ים?  כי לרגע אחד היה נדמה לי מאד שראיתי פטמה.
איך לא שמתי לב לזה קודם? אני שואל את עצמי. מוצא עצמי מביט ביתר עניין אל חזַה. שם לב שאני לא רואה בין שדיה שום סימן לבגד ים.

היא משמיעה קול קטן. מן צחקוק קטן, כמעט בלתי מורגש.
אני מיד מרים מבט אל פניה רואה אותה מחייכת אלי באושר לא מוסבר.
אני מחייך גם אני. כי לחיוך מאושר שכזה אין דרך אחרת להגיב. הוא מדבק עד מאד.
שוב צחקוק קל. ילדותי ומאושר. חיוכי מתרחב.
היא מצחקקת שוב. אני עונה לה בצחוק קטן משלי.
שנינו צוחקים בקולות מתגברים. כמו שני ילדים מפגרים(נו טוב, ילדה אחת וגבר מפגר אחד).
אחרי שאנו נרגעים. מרגישים כאילו אנו מכירים כבר שנים וצחקנו עכשיו לזכרון של בדיחה פרטית.
היא רוכנת מעט לעברי ונותנת לי נשיקה קטנה בלחי. ומחייכת חיוך ממזרי.
אני אוחז בידה ומושך אותה אלי לנשיקה קצת יותר רצינית.
כשנגמר לנו האויר אנו מתנקים אחד מהשני.
אני מביט בה בחיוך טיפשי.
היא מביטה בי דרך סבך שערה שהתפרע על פניה.
אני מושיט את ידי הימנית להסיט את שערה מעיניה ואז נגלה אלי שדה הימני. ככה במלוא הודו ללא כיסוי משום סוג שהוא. תפוחי ומושלם.

"את עירומה לגמרי?!" אני חצי שואל חצי מציין את המובן מאילו.
"כמובן" עונה לי בחיוך ממזרי. "זה רע?" היא שואלת תוך כדי שהיא מסתובבת במקומה מסיטה את שערה על מנת שאראה אותה במלוא תפארתה.
שדיים תפוחיים מושלמים עם פטמות ורודות וקטנות מתחננות לנשיכה.
ישבן אגסי ומושלם מתחנן להצלפה.
והכי הכי חשוב, גבעת ונוס. החיבור בין רגליה. חלק משיער. מושלם ויפה. שתי שפתיים רק מתחננות ללשון.

מה בהמשך?

טוב נו זה תדמיינו לעצמכם לבד.

אני יודע שזה בדיוק מה שאני עושה

זה היה בים.

עוד בתקופה הקצרה והנחמדה ההיא שגרתי שתי דקות מהחוף.

הייתי קופץ לים כמעט כל יום אחרי העבודה.

גם בימי שישי הייתי מתפנן שם ככה עד שיורד הערב.

היה נחמד מאד בים.

החול הרגיע אותי, הכחול המם אותי והכוסיות בביקיני עשו לי טוב על הלב.

זה היה באחד הימים האלה.

כבר התחיל להחשיך.

פתאם אני רואה מישהי משתזפת במרחק מה משפת המים.

ראיתי מיד שהיא אחת שמעוניינת לשכב שם בלי שיפריעו לה. רחוק מהאנשים.

אבל היה קשה שלא לשים אליה לב.

שוכבת לה על הבטן.  עור שזוף למשעי. שני פלחי ישנה פתוחים לשמיים אינם מוסתרים כלל עקב תחתון החוטיני לגופה.

את החזיה היא זרקה לפינה איפהשהו על מנת שלא תעשה לה סימני שיזוף בגב.

גוף מהמם.

כזה שעושה לגבר משהו בלב וגם חצי מטר למטה.

אחרי שהתאוששתי מהמראה החלטתי לעשות מעשה.

ניגשתי להביט מקרוב.

דאמממ כמה שהיא מושלמת.

התיישבתי לידה והתחלתי להציק לה.

היא לא הייתה כל כך מעוניינת לשתף פעולה.  בהתחלה.

כשראתה שאני לא מוותר היא הפנתה אלי מבט משועמם.

איזה יפה.

נאלמתי דום.

כמובן שבעקבות גופה המושלם והחשוף למדי היה לי חסרון חמור של דם במוח.

היא ביקשה ממני בנימוס לעזוב אותה לנפשה.

לא הגבתי.

לא זזתי.

לא יכולתי.

פשוט נשארתי.

אחרי כמה שניות היא קלטה שאני פסל סביבתי וחזרה לעיסוקה המנומנם משהו.

אני רק הבטתי בה וחשבתי לעצמי מה אני חושק רוצה ויכול לעשות לה.

גם על כמה דברים שאני לא יכול לעשות.  אבל היה נחמד לחשוב עליהם.

הערב כבר כמעט וירד לגמרי.  התחיל להחשיך ברצינות. החוף התרוקן לו מאנשים.

"גרגמל"

אמרתי לבסוף.

"אני גרגמל"

היא הביטה בי שוב.

בוחנת אותי וכאילו קודחת בי חור במבטה.

"ויקי" אמרה בקול מלאכי. "במה אפשר לעזור לך?"

"אני לא יודע אם את יכולה לעזור" עניתי "אני פשוט נהנה להביט בך ככה"

אין לי מושג מאיפה הגיעה אלי החוצפה להגיד לה את זה אבל זה מה שאמרתי

היא הביטה בי שוב, חוקרת, בודקת, אומדת אותי במבטה.

לפתע שלחה לי חיוך קטן. זעיר כזה. כמעט לא מורגש. אבל בהחלט חיוך.

"אוקי" ענתה לי "תביט"

תוך כדי כך היא הסתובבה לה על הגב.

לא טורחת להושיט ידה אל החזיתה שהייתה מונחת לידה. פשוט שוכבת לה על הגב כשרק חוטיני זעיר לגופה.

אני חושב שלחץ הדם שלי קפץ לערכים שאינם כתובים בשום ספר רפואי.  הרגשתי חוסר נשימה קל.

"תודה" אמרתי. לא מסוגל להגיד שום דבר המכיל יותר משתי הברות.

ככה נשארתי מביט בה דקות ארוכות. בחזה המושלם הנגלה לפני. בבטנה השטוחה וקימוריה עוצרי הנשימה.

אחרי שחזרה נשימתי ופעימות ליבי שבו לקצבם הרגיל.

לפתע התרוממה ידי. נשלחה לפנים ונגעה.

לטיפה קטנה על ידה.

היא לא נרתעה.

שלחתי ידי שוב לעוד לטיפה קטנה.

אין תגובה.

החלטתי להיות נועז יותר.  שלחתי ידי ללטיפה קטנה בבטנה השטוחה.

היא פקחה עין אחת הביטה בי לשניה קצרה. מיד אספתי ידי לאחור.

היה נדמה לי שאני רואה שוב את החיוך הקטן הזה בזוית פיה.

החזרתי ידי וליטפתי את בטנה בשנית. הפעם משאיר ידי יותר, נוגע. מלטף.

כן הפעם זה ודאי, ראיתי חיוך.  היא נהנית.

המשכתי כך ללטף את בטנה. מרים את ידי מידי פעם ככה כאילו במקרה לחזה המושלם.  נוגע לא נוגע. היא לא הגיבה.

החלטתי לגעת.

הושטתי את ידי וליטפתי את שדה הימני.

ראיתי שחיוכה מתרחב. זה נתן לי אומץ. ליטפתי גם את שדה השמאלי.   היא המשיכה לחייך.  חיוך קטן כזה.

אני חייכתי חיוך גדול כמובן.

מלטף את שדיה המושלמים, את בטנה השטוחה.

רכנתי אליה ונגעתי בלשוני בפטמתה..

שמעתי. אולי לא שמעתי, אבל בהחלט הרגשתי בהתנשפות קלה מצידה.

נגעתי שוב. שוב הרגשתי בהתנשפות. עכשיו כבר ממש ליקקתי את הפטמה.

כן. עכשיו בהחלט שמעתי התנשפות.

הכנסתי פטמתה לפי ומצצתי קלות.  היא התנשפה באמת.  היא נהנית מזה.

הערב כבר ירד לגמרי.

חושך מוחלט בחוף.

רק אורות העיר מרחוק.

המשכתי אני לנשק וללקק את שדיה.

מידי פעם עובר לתת ליקוק ממזרי לצווארה.

יורד בלשון חוקרת אל בטנה. אל טבורה. מנשק מלקק והיא רק מתנשפת קלות.  כמעט בצורה בלתי מורגשת אבל לא מגיבה.

אני יורד בלשון חוקרת אל גבול בגד הים החוטיני שלגופה.   אין תגובה.

אני מנשק את פנים ירכה.

מלקק קלות את הירך השניה.

מעגלים קטנים שכאלה הולכים ומתמרכזים.

נתתי לה נשיקה קטנה בין רגליה. מעל הבגד ים.

נשיפה חזקה ורעד קל עבר בה.

שלחתי ידי, הסטתי במעט את בגד הים שלה. מולי נגלתה גבעת הונוס המושלמת ביותר שראיתי.

בחוסר יכולת מוחלט לעמוד בפיתוי שלחתי לשוני וטעמתי.  הנה הרעד הזה שוב.

התמקמתי בנוחות בין רגליה והתחלתי מלקק ומוצץ בתאווה את נוזליה.

אנחה. כן, הנה עוד אחת.  היא החלה ממש להאנח בקול. 

זה רק חירמן אותי יותר.

אני מוצץ ומלקק את נוזליה התאווה הניגרים בין רגליה והיא כה טעימה.

הנה זה מגיע

אני מרגיש בזה

האנחות השתתקו

גופה כאילו התקשה באחת ואז רעידות אמיתיות של כל גופה בשילוב אנחות בקול רם. כמעט רם מידי.

עטפתי את שפתיה התחתונות בפי תוך שאני יונק אותה לפי.

ככה דקה ארוכה עד שהרעידות נסתיימו.

אני מרים את ראשי.

היא מביטה בי בכעס.

"תראה מה עשית לי" היא נוזפת בי "עכשיו אני רטובה לגמרי"

"אין בעיה אני עונה לה "אני גר קרוב ויש מקלחת אצלי" 

חמה

הזוייה

לא מתקשרת

חרמנית

מיוחמת

מזיעה ולא ממני

מעצבנת

מעוצבנת

אבל שואבת מתוך זעם אצור

ככה באת אלי אותו ערב

אחרי שעה וחצי הצלחתי להתחמק ממך ולשתות משהו

שאלת אם יש משהו לאכול

הוצאתי לך שאריות של פיצה

טרפת אותה כאילו לא אכלת שבוע

אחרי זה טרפת אותי כאילו לא "אכלת" שנה

בבוקר הערת אותי באכזריות לשמה רוכבת עלי כאילו אין שכנים עם משקפת בבניין ממול

צועקת כאילו אין קירות דקים עם השכנים שליד

מכווצת כאילו הוא את בכלל רוצה לנתק אותו ממקומו

אחרי זה עזבת

אפילו קפה לא שתית

השארת אותי סחוט ומבולבל

קמתי בצהרים

אני יודע שהיום כבר תחזרי אליו

הלוואי ותיפרדו שוב

לפחות ללילה אחד