רכבת הלילה מלאה געגוע, ואני ברציף מחכה כמו לנס מעיל של בדידות לי-קרוע אומר לי לנוע ועוד לחפש.

פשוט וואו,

אני שומעת אותו וזה גורם לי להיות עצובה. לא שזה קשה, אבל וואו.

טוב אז מה חדש?

דיברתי עם המורה שלי על כל המצב שלי בבי"ס, משום מה אני מרגישה שאחרי השיחה יצאנו שתינו בהרגשה שהמצב שלי בבי"ס חרא.

למרות שבדיעבד, זה לא ככה. נכון שלא תמיד טוב לי, אבל יש קטעים שיותר טוב ויש קטעים שפחות. יש לי עוד הרבה להשיג אבל היום היה יום טוב יותר. ואני מקווה שזה בעז"ה רק יימשיך, אני חייבת לקחת את עצמי ביידים, אם אני לא רוצה להשאיר את המצב ככה. וזה לא שהוא נוראי, אבל זה לא המצב שאני רוצה שיהיה.

והוא, אוף, כאילו כמה זמן אני יכולה לחכות ולצפות? שבוע שעבר זה היה כ"כ קרוב למימוש, אבל לא, בדקה התשעים זה נהרס, רק לי זה יכול לקרות, רק לי. זה כ"כ מעצבן. והם, איי איייייי מה שהם עושים לי. אני לא יכולה עם עצמי, זה פשוט שובה אותי כל פעם מחדש..אני כבר מתביישת(:

ובא לי מסיבה, אבל לא מסיבה כמו כולן, פשוט מסיבה בלי לשים זין. פשוט להשתולל, בכל המובנים.שבוע מפתיע.