תחשבו רציני. כמה קרה לכם שהרגשתם מאוהבים בחיים?

לא סתם הדלקות, ולא סתם 'מצא חן בעייני', אלא אחד כזה שלא שוחכים ממנו כל כך מהר.

אחד כזה שעובר לידכם ואתם רוצים כל כך לצעות מה אתם מרגישים.

אחד כזה שניגש אליכם בבוקר ואומר לכם בוקר טוב זה עושה לכם את היום.

אחד שאתם חושבים שמיועד בשבילכם.

לי זה קרה פעמיים.

התאהבתי פעמיים. אני חושבת שזה הרבה.

הראשון, אני קוראת לו 'ההתאהבות הגדולה', משני משמעויות:

א. הוא היה מבוגר ממני ב-4 שנים.

ב. לא שכחתי ממנו בכלל, כרגע אין לי רגש כלפיו, אבל אני לא אשנא אותו אף-פעם. כל יום במשך שלוש שנים הייתי חושבת עליו, ולא קצת.

הוא גרם לי להרגיש טוב.

היינו כל כך קרובים למרות הבדל הגילאים.

הוא היה אחת הסיבות שאני רציתי להמשיך לחיות למרות כל הרע.

כמו שאמרתי אני אף-פעם לא אשנא אותו, אבל אני כבר לא אוהבת אותו.

הייתי מאוהבת בו כמובן, והרגש היה הדדי. אך בגלל שהוא אמר לי מה שהוא מרגיש אחרי המון זמן, שאני כבר חשבתי לעצמי 'הוא גדול ממך ב-4 שנים למה את מצפה?'. ויתרתי. אמרתי לעצמי 'לא!' אמרתי לו שאני גם מרגישה כך, אך אני לא רוצה שזה יתפתח.

היום הוא כבר הולך להתגייס ואני לומדת בכיתה י', בגרויות והמון מבחנים אתם יודעים. אנחנו כבר לא כל כך בקשר, יותר טוב לדעתי.

והשני אני חייבת לציין שאני אהבתי אותו פחות. זה התחיל לפני שנתיים.

ישבנו יום אחד יחד בהפסקה בבית הספר וצחקנו, נהננו, ומאז ישבנו כל יום יחד.

צחקנו, דיברנו, קפצנו, ואני התחלתי להרגיש משהו כלפיו שמרגישים יותר מאשר כלפי ידיד טוב.

אחרי זה התרחקנו לכמה חודשים, ושחכתי ממנו.

ואז הוא נפל עלי משום מקום, והרגש התחיל להיות מסתם יותר 'מחבבת'. זה היה התאהבות בשלב מאוד מאוחר.

ודבר שנורא חשוב לציין שאף-אחד מהחברים שלי באמת חושבים שהוא בן אדם טוב.

הוא הציע לי חברות ואני אמרתי לא, סירבתי. ואני לא מתחרטת על זה בכלל.

הוא פגע בי ואז הבנתי למה אף-אחד מהחברים שלי שונאים אותו. אבל זה לא אומר שאני הפסקתי לאהוב אותו, זה רק הלך וגבר.

זו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי בגלל בן. ובכיתי ממש מהלב.

ומאז אמרתי לעצמי 'תתרחקי ממנו, זה הכי טוב'. התחלתי להתרחק והצלחתי לא רע.

זה אפילו הגיע לימים שהפסקנו אפילו להגיד שלום אחד לשני בבית הספר.

זה הגיע למצב שכשהוא עבר לידי והוא ניגש לדבר אני הלכתי.

ולפני כמה זמן הוא התחיל להשתנות.

וחזרנו לבדר, אמנם קצת אבל אנחנו דיברנו. ואני עדיין עם אותה ההרגשה 'גאד דמט אני רוצה להיות איתך!'.

ולפני 4 שבועות בערך היה לי חלום, חלום מיוחד.

לא אחד כזה שחולמים ושוחכים, ולא אחד כזה שפוחדים.

אחד כזה שלא שוחכים, שנזכרים בו תמיד, ורק מחכים ומקווים שהוא יתגשם.

קורה מעט מאוד אצלנו בני האדם שחלום מתגשם, ועוד חלום טוב.

לא, זה לא חלום טוב, זה חלום מעולה, בעבר זו הייתה גם משאלה שביקשתי.

החלום הלך ככה:

אני יושבת מול המחשב, עם המוזיקה כמובן. ואותו אחד שאני עדיין אוהבת- השני רשם לי 'מזל טוב' לרגל יום הולדתי כמובן.

וזה כמובן שימח אותי לא מעט, שהוא זכר את יום הולדתי. ואז הוא פנה אלי בשאלה. "מה את רוצה ליום ההולדת, נשיקה או חבר".

אני כמובן עם הטמטום שלי חשבתי הוא צוחק וזרמתי.

ורק אחרי כמה שעות של שיחה הבנתי שהוא רציני. הוא כמובן יותר פנה לכיוון של החברים ואני לא הססתי להסכים.

וזה בדיוק מה שקרה ביום הולדתי. היום אנחנו יחד.

וכמובן החברים שלי סוג של נגד ואני לא מתייחסת לאף-אחד מהם. רק לאותו אחד שאני אוהבת- חבר שלי.

הוא אמר לי לא מעט שהוא אוהב אותי, האמת היא זה נורא מציק לי. אני לא יודעת אם הוא משקר או לא.. אני פוחדת שאנחנו יחד רק בשביל הסיפוק בשבילו. אבל הוא אמר לי שזה לא ככה. והוא חושב שאני רוצה להפרד טוב לפחות חשב. וראו שזה היה אכפת לו.

בקיצור אני מקווה שמה שהוא אמר הוא באמת התכוון לזה ולא סתם.

כי לי מאוד אכפת ממנו. ואחד הדברים שאני אוהבת זה את החיבוקים שלו, חיבוקים שבאמת מביאים הרגשה שהכל טוב.

זהו בעיקרון. אני רושמת את זה פה בשביל שאני אוכל להזכר בזה תמיד בדיוק איך שזה קרה.