לפתע הכל משתנה - יש אור בקצה המנהרה.
וזאת לא הרכבת... לא הפעם.
נשארו עוד שלוש בגרויות - ארבע אם לכלול בגרות בע"פ.
ואז לעשות בדיקות לאפנדיציט ולקבוע ניתוח במקרה הצורך (!!!)
עוד חודש וקצת הדלת לחוקיות ולעולם הפתוח...
עוד שבוע - 5 חודשים לאובדנך.
אוהב אותך תמיד, גם כשאלך לעולמי - אצפה לפגוש אותך שם.
אוהבת אותך מכל הלב וכל רגע בלעדייך כואב לי יותר ויותר.
מתגעגעת בטירוף כמו שלא התגעגעתי בחיים, וכל תמונה שלך מעלה חיוך ודמעה בו זמנית.
היית לי לחבר אמיתי, לחלק מהמשפחה.
אפילו אבא שהיה כל כך קשוח איתך, נשבר במותך, ובליטוף מלבב החולף על גופך... ליטוף אחרון, ליטוף של פרידה, נשברתי אני ולבי.
ואמא....אמא נשברה אך לא בכתה.
רומן קרס גם הוא.
למה עזבת.... למה היית צריך ללכת?
עם מי אני אשחק עכשיו במסירות עם כדור?
או עם מקל?
על מי אני אצחק שהוא משתזף בשמש עם הלשון בחוץ?
על מי אני אצחק כשהוא מפליץ לידינו כשאנחנו רואים טלויזיה?
עם מי אשחק כשאמא תרחץ אותו?
מי ייבב ויבכה ויפחד כשיש זיקוקים ואת מי אחבק כל הלילה כדי להרגיעו...?
אותך בנשמתי אחבק ואוהב תמיד.
הדמעות חונקות..... בלעדייך אני סתם עוד לילך בעולם.
לא ייאמן שאתאהב כך בכלב שלנו. בסטפורדשייר גזעי ושובב...ואחיה איתו 12 שנה, עד יום מותו.
ולנהג שנהג ברכב ההוא באותו היום?
אתה רוצח.
אם אשכחך יקירי, אשכח מי אני ואגרום למותי.
זכרונך לברכה - חברי.
רות סוף,
המתגעגת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
