אחי, תעביר ת'גיטרה

יום שישי, 23:00, לילה.

האוויר כבר הספיק להתקרר מהצהריים ויש רוח נעימה בחוץ.

אני לוקחת את הגיטרה ומתיישבת איתה על אדן החלון במרפסת-לא מרפסת של החדר שלי.

מימני מונח הקפה מארומה שקניתי חמש דקות קודם, משמאלי קיר לבן שלא נגמר.

אני לוגמת מהקפה באיטיות, אך בלגימות גדולות. הקול שלי מרגיש עמוק וצרוד קצת. אני אוהבת שיש לי קול כזה.

שרה לעצמי שירים לא מוכרים של טובי הזמרים בארץ, והיידים כבר פורטות מעצמן על הגיטרה.

זה מה שנשאר.