אז היא מצאה שוב תירוץ להגיע לבסיס. כבר מתחילים לצחוק עליה שהיא נמצאת שם יותר מאשר בסדיר.

הייתה עם כולם שוב, ירתה בנשק, ואפילו צלפה בחצי שקל.

היא נהנתה כל כך, רצתה לחזור לסדיר שוב, התחרטה כל כך על השחרור.

כל הזמן הזה שהיא הייתה איתם היא חיכתה ל-SMSים ממנה.

עד שהם התחילו לזרום.

"מצאתי תירוץ להעלם לכמה זמן. בא לך לשבת לסיגריה שהבטחת לי?"

לא היה דבר שרצתה בו יותר מזה.

"אני הולכת לראות את ק'", היא הודיעה נחרצות, ושיקרה כמובן.

"חכי אני אבוא איתך, יש לי משהו לתת לה"

וכך הם הלכו לבקר את ק', ואז לשקם, ולכל מקום אפשרי בבסיס עד שניצלה את היותה בעלת הרחם היחידה בחבורה-

"אני הולכת לשירותים. קיבלתי."

סוף סוף היא הגיעה למקום המבודד בו קבעו להיפגש.

ושם היא הייתה,

יפה וגותית מתמיד.

הן עישנו סיגריה אחרי סיגריה, ודיברו.

הן דיברו על הדברים הכי פחות חשובים  או מעניינים.

כל מה שהיא רצתה לעשות זה לנשק אותה!!

מעולם לא חוותה דחף כל כך חזק.

היא ראתה בדימיונה איך היא רוכנת אליה, מלטפת את פניה, ונושקת לה ברכות.

אבל זה לא קרה.

תוך כדי שהן נשבו אחת בקסמה של השניה השמש שקעה, ואיתה היא הייתה חייבת לברוח, מבלי שהמפקדים שלה ישימו לב.

הן יצאו מהמבנה הנטוש שהיו בו, והתחילו ללכת לכיוון. ודווקא אז, מול כולם, הן התחבקו.

אבל אז כבר היה מוגזם להתנשק.

שוב אותו הפחד שמשתק את כל הגוף.

שוב אותן החרטות שלאחר מעשה.

שוב אותו היסוס שבלעדיו חייה היו שונים.

שוב אותה תחושת פיספוס לחזור איתה הבייתה.

"וואו"

"מה וואו?"

"את"