and them came love

בס"ד

קשה..

עבר שבוע קשה במיוחד.

התפרקתי סופית וחזרתי למוטב.

שונאת ת'תקופות האלה אבל יש בהן משו טוב..

הן גורמות לזכור מזה טוב,גורמות להעריך את התקופות בהן החיוך לא יורד.

הרבה זמן לא כתבתי וחלק מזה זה הלחץ שאני שרויה תחתיו

יש כ"כ הרבה להספיק בכ"כ מעט זמן.

אני מדברת כמו אחת בת 70 אבל אני שואלת ברצינות

לאן הזמן בורח לנו?

פותחת את העיינים ומגלה שגדלתי,זה כ"כ קלישאתי אבל זה כזה נכון.

אני מרגישה שכל הילדות שלי ברחה לי ואני מתחילה עכשיו בחיים האמיתיים כשאני לא מוכנה להם באמת,כמו שצריך:/

בתקופות כאלה צריך מישהו להישען עליו

מישהו שלא ימתח עלייך ביקורת

מישהו שיבין ויקשיב

ולא רק ידבר

אהבה חדשה זה מה שיפתור הכל?

כהרגלי.

לכבות הכל שקט מוחלט אני המחשבות והשירים שלי עד אור הבוקר,,,,רק אנחנו!

ממליצה בחום:)