ריבים נעשו לחלק מהשגרה היומיומית שלי. בין כוס קפה אחת לשנייה, אני מסתפקת בלגרום לאמי היקרה להרגיש כאילו שופרסל העלו את מחיר לחם הכוסמין (היו צריכים שם מקורי ולכן החליטו למזג את שתי המילים האהובות על גברים) בשני שקלים שלמים.
סיימתי את מטלת הספרות למחר והמכחולים עדיין מכוסים באפור, סגול וירוק דהויים. ציירתי אישה דמויית חציל עם זרועות עקומות, אבל בהתחשב בכישרונות האומנותיים שמחכים לפרוץ מהלבבות המחוצ'קנים והמתבגרים של תלמידי כיתתי... אני בטוחה שאקבל ציון עובר. או לפחות הפנייה ליועצת על היותי "מלנכולית, מתבודדת ומוזנחת מידי האהבה" על פי ציורי. עברו בסך הכל שבועיים לשנת הלימודים הרעננה ואני כבר מרגישה סחוטה כאחרי בחינות סוף שנה, ולכן, קרוב למדי שאטול את חיי על ידי כדורי שינה. אם לא אמות בייסורים ממנת יתר, אני מקווה שלכל הפחות, אצליח לישון יותר מחמש שעות ללילה. יש לי שעה נוספת מחר, אבל, כנראה שאנצל אותה לאכילת במבה לארוחת בוקר ולרביצה על הספה מול הלוגו של ערוץ ניקאולודיון.
כבת לאם רוסיה ואב אלכוהוליסט בתהליכים, ניסיתי למחות את סאמי דיויס ג'וניור ג'וניור השני (קשה לפספס את הגוש שנראה כמו אף שני על פניי) על ידי בצל, משחת שיניים, מכה מבקבוק בירה ועוד שיטות שונות ומשונות. עוד סיבה לכדורי השינה...

פתחתי מייספייס חדש. אשמח להיות למטרד לכל אחד שהוא לא נס.
סוף סוף שבוע שמח.