לפעמים צוחקת ככה סתם

"יש לי משהו לספר לך (ישר ידעתי שזה עליו), זה עליו (יש לי צמרמורות בכל הגוף, אני מתחילה לדמיין שהוא אמר לה משהו  עלי ושהוא חושב עלי ועדיין רוצה אותי ובא לפה ומה לא). הוא היה פה באחד מהסופי שבוע ויצאנו, הוא הכיר את X (אתם יכולים לקרוא לה גם 'זונה'), והם יוצאים בערך חודש"

בשלב הזה ברור שהעיניים שלי נהיו מבריקות, השפתיים משכו למטה.

ואם הייתי לבד בבית ולא בפאב כנראה שהייתי מתחילה ממש לבכות. אבל עכשיו משומה אני לא מצליחה.

אני בשוק. שהוא יוצא עם מישהי אחרת. שזה איתה.

זה מעיף כל כך הרבה תירוצים שהוא נתן לי.

אינעל אמא שלו.

ומצד שני גורם לי להבין שזה כל כך הדבר הנכון זה שהעפתי אותו.

שהוא כל כך השלה אותי במשך כל כך הרבה זמן.

יותר מידי זמן.

ושיהיה לו בהצלחה איתה.

לי יכאב עוד כמה ימים וזה יעבור והוא תקוע עם האופי המחורבן שלו לנצח.