אין דבר יותר מעליב וכואב מלבכות ושלאף אחד אין זמן אלייך.
שולחת לה אסמס, לחברה הכי הכי בעולם
'את עסוקה בובי?'
- 'מאד'.
מאד?! את חושבת שאני סתם שולחת את האסמס הזה?
וגם לא לחזור אלי אחר-כך?
ועדי ישנה אצל קרן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
א י ז ה י ו פ י .
אני מקווה שהן ישנות כפיות.
בקיצור.
מחר זה לא יעזור.
מבינים?
כי אני בוכה עכשיו וקשה לי עכשיו ומשהו עובר עלי עכשיו.
ומה זה משנה אם תתקשרי מחר על הבוקר?
מה את חושבת שמחר בבוקר על הרכבת לבאר שבע אני אשפוך לך את הלב?
עכשיו אני צריכה שיקשיבו לי ויעדדו.
ועכשיו אני בוכה.
אבל כרגיל לאף אחד אין את הזמן בשבילי בזמן שאיכשהו אני תמיד שם לכולם.
שירה אמרה לי היום משפט שממש גרם לי להבין משהו שהיא סיפרה לי, ופתאום הרגשתי אותו על עצמי.
אתם מכירים את זה שלפעמים מישהו בוכה ואתה שואל אותו אם לבוא אליו, והוא אומר שלא. ומתעקש שלא.
אבל לפעמים אתה צריך להיות זה שמבין שהלא הזה הוא כן.
עכשיו אני בוכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
