טוב אז אתמול בחור ממש חתיך התחיל איתי בפאב ולקח את המס' שלי.
אני לא מכירה את המשחקים האלה... את איך מחכים למתי שהוא יתקשר, מתי זה הגיוני ומתי אני אמורה להבין שזה לא יקרה.
או מה להגיד לו כשהוא יתקשר. או. לא משנה.
דווקא אתמול כשהיו בי כאלה מחשבות של כמה נמאס לי להיות לבד כבר, וכמה בא לי משהו הדדי.
אז זה נחמד שדווקא איתי הוא התחיל כי הייתי עם עוד 2 חברות מקסימות ממש.
יש בי כל כך הרבה מחשבות מבולבלות כרגע....
כל כך כך הרבה דברים.
את יודעת שאני בן אדם טוב, אני לא מסוגל להגיד משהו רע על מישהו. למה, את יכולה להגיד עלי עכשיו עלי?
-אמ....
הבנתי אותך...
את רוצה שנעשה משהו ביום הולדת שלנו?
-אולי... אפשר.
את נשמעת מהוססת.
-אני חושבת. אולי, אפשר...
איזה בלבול, איזה בלאגן.
אולי לא הייתי צריכה בכלל לענות לו לטלפון.
ואין פסקה שתתאר את הרגשות שלי יותר מעכשיו.
איך טלפון אחד קטן מעורר שוב געגוע איך מתוך הסדק מבעבע תעתוע בדיוק שחשבתי ששכחתי ואיך שנגמלתי - התמכרתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
