אני יודעת שאתה עושה את זה, מפצה על זה שלא נתתי לך לשמור עליי כשעוד היית פה איתי.
"Ain't it strange how fate can play a part in the story of your heart?"
לא, זה לא מוזר, כי זה לא גורל.
אבא, אני מאמינה שזה אתה.
ראית איך בנים גרמו לי לבכות.. ראית שהתחלתי להתייאש.
ואז פגשת את אבא שלו שם למעלה, הבנת שהוא בנאדם טוב, שגם הוא נפגע בענייני הלב.
רצית אותו בשביל הבת שלך.
אז הכרתם בינינו במציאות, קירבתם בינינו.
ולילה אחד- הכנסת לי אותו לחלום, לבדוק אם גם אני רוצה אותו.
בחלום התנשקנו, וזה היה בדיוק כמו שזה עכשיו במציאות.
יום אחרי זה הוא הציע לי לצאת.. בצורה הכי מפתיעה שיכולה להיות.
הוא מקסים.
אומר את המילים הנכונות.
הוא מנסה להיות מושלם בשבילי, ואני בשבילו.
אנחנו דומים בהרבה דברים..
הוא קרא לי "יפה שלי", "נסיכה".. בדיוק איך שאני אוהבת..
הוא מנשק ומחבק איך שאני אוהבת..
מדהים לדעתו שהתחלנו את הקשר באביב, עונת האהבה, ושנוכל ליהנות מהקיץ יחד.
כבר שנתיים ו-4 חודשים לא הרגשתי ככה..
הרגשות מתערבים..
נרגשת, לחוצה, מאושרת..
ואני פוחדת.
אני פוחדת שיימאס לו.. אולי שאני לא מספיק יפה..
ופתאום הוא מביע שהוא מקווה שלי לא יימאס.
מדבר על עתיד..
אני כלכך פוחדת לאבד את זה שוב..
אבל אני יודעת שתמשיך לשמור עליי.
אני אוהבת אותך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
