זיכרונות של 3-4 שנים..
זה היה כל כך מזמן.. בתקופה שבין כיתה ח' לכיתה י"ב..
למה אחרי כמה שנים זה עדיין מציק לי?
אני לא מסוגלת לעבור שם.. וזה מקום די מרכזי..
זה מוריד לי את כל הביטחון..
נותן לי הרגשה שכולם מסתכלים עליי ובוחנים אותי.. אולי ככה עשו פעם, כשהייתי חלק מהם.
ואז אני מרגישה שאני הולכת עקום.. אני מנסה להסיט את המבט,
אבל הוא נמשך חזרה- החלק הזה שהיה רגיל לבדוק אם יושבים שם אנשים מוכרים.
הרוב זה כבר לא האנשים שלי.. מסתובבים שם עם אלכוהול מכל הסוגים.. בירה ביד או כוס עם וודקה מהולה.
זה היה כמו מועדון ענק שהכניסה אליו חופשית, אפילו היה אפשר לשמוע מוזיקה מכיוונים שונים.
כשעברתי את גיל 18 היה לי כלכך קשה להתנתק משם.. כלכך רציתי אבל פחדתי להישאר לבד.
והנה עכשיו אני די לבד.. בלילות..
אני מסתכלת מהצד ואני מתביישת.
אני מתביישת בשנים שהיו לי בהם הכי הרבה אנשים להסתובב איתם??
שכל פעם שהיה לי משעמם ידעתי לאן ללכת.. עם מי ללכת..
היו בהחלט זיכרונות טובים.
אבל גם הרבה טעויות עשיתי שם..
נמרחתי על כל בן שרק רציתי.. כי לא היה אכפת לי מה יחשבו? אין לי מושג.
כנראה בגלל יותר מדי אלכוהול.
על הרבה התחרטתי.
פאק.
כמעט בגדתי שם בחבר שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
