כל אחת ואחת מהחברות שהיו לי אכזבו אותי.
כבר מהיסודי.. למרות שאני לא זוכרת משם יותר מדי.
הדס, החברה "הכי טובה" שלי.. מכיתה ב'. .
ממשיכה לאכזב אותי שוב ושוב..
להתעלם מידי פעם.. לעשות סצנות.. לשכוח.. להבריז..
חברה מהחטיבה.. עומר.. היא באמת בסדר אבל היא לא מספיק חזקה..
החבר שלה אמר לה שלא.. אז היא גם הבריזה לי..
הבנים האלה..
החבר של "החברה הכי טובה".. אילן..
התנשקנו שבוע לפני שהתנשק איתה.. שבועיים לפני שנהיו ביחד.
אני יודעת, עברו 3 שנים.
אבל קצת אחרי הוא אמר לי שהוא היה דלוק עליי..
היה חמוד.. ניסה לעודד אותי..
לפני פחות משנה הוא נשכב עליי כששתינו יחד.. דחף את הלשון שלו לפה שלי..
אמר לי שהוא אוהב אותי..
אהבתי את זה.. אבל זה היה רע.
עכשיו אנחנו ביחסים גרועים.. אני על תקן "מלשינה" לחברה שלו..
למרות שאת רוב הדברים אני לא אומרת לה אפילו.
הוא דואג להרוס לי תוכניות איתה..
ויש את אתי ושירן..
אתי נזכרה לנקום אחרי 4 שנים על בחור אחד שלקחתי לה אז.. בכיתה ט'..
שירן.. סתם רעה..
כמה שעות לפני עוד העמידו פנים שהכל בסדר..
ואז הלכו והמציאו לחבר שלי, לשעבר, שבגדתי בו.
נמאס לי.
עוד חודש צבא.
ועוד לא סיימתי בגרויות.
אני לא יכולה להמשיך ככה.
לא.