אני מרגישה שאני טובעת.
בלימודים.
בבעיות.
אני יותר מדי משקיעה.
אני יותר מדי רגישה.
ופשוט יש לי יותר מדי על הראש.
עוד לא שכחתי מאבא, עוד לא היה לי מספיק זמן לעצמי, כדי לעכל שהוא לא פה.
עוד לא סיימתי בגרויות..
עוד לא הרגשתי חופש..
וכבר צבא.
חזרות לריקודים.. מתכונות.. זימונים.. בגרויות.. תגבורים.. אירגונים.. הכנות..
ללמוד.. לחרוש..
נשף.
מסיבת סיום.
ריקודים.
אני חייבת לישון..
להרבה זמן.
גם עם הבנים הגזמתי.
עדיין מפריע לי שהוא נפגש עם "ידידה"..
אני מתגעגעת לחיבוקים, לחיוכים, לנשיקות, אפילו להצקות..
לריבים לא.. אבל הקול שלו..
הוא משהו מיוחד.
ואני זאת שוויתרה.. כי היה לנו רע.. אז די לחשוב על זה.
והחדש.. לא רוצה בת זוג, אבל טוב לי איתו. הוא מקסים, מדהים.
אבל מאיזושהי סיבה אני לא מסתפקת.
עוד אקס הופיע.. כבר 4 שנים הוא מופיע כל כמה חודשים..
אומר מילים כלכך יפות.. אבל לא אמינות.
ובכל זאת אני הולכת עם זה.
ולמה לפגוע? כמעט התנשקתי עם מישהו שרצה משהו..
אני פוחדת שזה פגע.. לא רק בו, אלא גם בחבר שלו שרצה אותי..
ואפילו זה פגע בי.. אם ידעו..
אני כלכך טיפשה.
אני פשוט אבודה.
והיא..
אויש הילי.
היא פשוט לא לומדת לקחים.
הוא בגד בה.. לא רק עם זאת שהוא סיפר לה.
אפילו איתי הוא בערך בגד.
הוא נישק.. נמרח.. אפילו אמר שהוא אוהב..
אני שונאת אותו כלכך.
הוא פשוט בנאדם מגעיל.
הוא גרם לה להתנהג באופן כלכך מגעיל.
היא מגעילה אותי.
וחבל לי..
מכיתה ב' היינו חברות..
הייתה תקופה די ארוכה שהיינו חברות הכי טובות..
היא הייתה היחידה שסמכתי עליה.
הן פשוט לא מפסיקות לאכזב אותי.
גפ הם לא מפסיקים לאכזב.
אני מרגישה לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
