ליאת נועה

זה לתמיד

לעיתים קרובות נדמה לי

שהם היו שם עוד הרבה לפניי.

פשוט ישבו והמתינו לי בסבלנות

עד אשר שיגעון הנדודים שלי יחלוף,

ואחזור להיות יותר

כמותם.

בצמתים שונים בחיי,

אני נוהגת לעצום עיניים

ולשמוע בדמיוני את קולם

ברור ובהיר תמיד,

קול ללא עונות

אף פעם לא מתעייף מלומר:

"אנחנו מאמינים בך, את שווה

הרבה יותר!"

איני יכולה להעלות

על הדעת כיצד

היו נראים חיי

בלעדיהם,

לבטח משומשים ודהויים

ואני מתהלכת בהם

לבדי

יבשה ומאובקת.

הם הקהל הכי מריע ונאמן,

לא משנה כמה פעמים

מסך חיי יורד

הם תמיד אחרונים באולם

מחכים להדרן,

לא נזקקים להסבר,

אפילו לא למשפטים מלאים

מעצימים את הישגיי,

כי הם עברו איתי את הדרך אליהם

יפים ונדיבים

נשמתם זכה היא

דרכם כה שלווה ובוטחת.

כשאנו שלושתינו ביחד

אני ממש מרגישה פיזית

את הלב שלי מתפרץ מגדרו

ופרפוריו שוקטים לאיטם

כפליט טובע אשר

סוף סוף נקרה אל

חוף מבטחים

והם בשבילי הנחמה התמידית

ההוכחה הניצחת שהנה,

כנראה משהו בכל זאת

עשיתי בסדר

וגם ברגעים הכי אפלים

חיי מוארים

מעצם נוכחותם,

ואני מרגישה כה ברת מזל

על הזכות הגדולה

להיות אחותם

הקטנה.

מוקדש באהבת אין קץ לורדלך ומתני.