אני מצפה ליותר תגובות וביקורת הפעם, אה? ;]
פרק 1
פתחתי את דלת הכניסה לביתי ופרצתי פנימה בהתנשפות.
ציחקקתי קצת וסגרתי את הדלת.
"מה את כל כך שמחה ומתנשפת?" עקצה אותי סיון.
"סתם, רון רדף אחריי מבית הספר עד פה, אז רצתי המון! למה... לא טוב לך?" אמרתי לה ואולי גם קצת כעסתי על העוקצנות הזו שלה.
"אין לי בעיה, תעשי מה שאת רוצה." אמרה ועלתה למעלה לחדרה.
"איך היה לירוני?" אמרה אמא שבאה עם חלוק הבישול וכפפות האפיה שלה.
"מה איך היה?" אמרתי. "איך היה? איך היה בבית הספר, יום ראשון.. את יודעת?" אמרה אמא מבולבלת.
"אה... בבית ספר. כן, היה... נו יום ראשון את יודעת!" אמרתי בקול קצת יותר מידי חזק. אני חושבת שהיא קצת עיצבנה אותי, מה זה עיניינה?
"בסדר, אני נורא מתנצלת ששאלתי. יש לך שיעורים?" שאלה. "למה שיהיה לי שיעורים ביום הראשון, מה אני בכיתה א'?" עוד יותר התעצנתי.
"אני לירון, תעלי למעלה עד שתרגעי... אוקיי?!" אמא התעצבנה.
"יאללה! מה את מענישה אותי או משהו כזה?! אוף... אין בעיה!" צעקתי ורצתי למעלה, נכנסתי לחדרי וטרקתי את הדלת.
"את יפה, כל כך יפה, יותר יפה מכולן... אבל את לא יודעת כמה את יפה..." שמעתי את צלצול הטלפון מכיס המכנס שלי.
הסתכלתי כדי לברר מי מתקשר אליי, על הצג - "חסוי". עניתי;
"הלו?" אמרתי בקול מבולבל.
"לירון?! לירון?!" צרח מתוך הטלפון קול די מוכר.
"מדברת. מי זה?"
"לירון אני חייב..." ולפני שהספיק לומר מה שהתכוון... שמעתי קולות של אדם מבוגר שצועק בכעס, ורעשים מסביב.
"בוא הנה תינוק מגודל! בוא לפה מיד! בוא אנ..." ולפתע התנתקה השיחה.
'מה הולך פה?' חשבתי לעצמי. אך לפני שהספקתי לחשוב עוד מחשבה אחת פתאום...
"את יפה, כל כך יפה, יותר יפה מכולן... אבל את לא יודעת כמה את יפה..."
שוב צלצל מכשיר הפלאפון שלי. בדקתי מי התקשר, על הצג - "לולה 3>"
"הלו.." עניתי הפשטות.
"לירון! אני לא מאמינה" צעקה לי לולה. היה נישמע כאילו זה מתוך שימחה.
"מה יש לך לולה?! תרגעי." ניסיתי להרגיע אותה.
"לירוני אני כל כך שמחה בשבילך... את לא מאמינה עד כמה!" המשיכה לצעוק.
"לולה, את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך?" ציחקקתי קצת.
"מה עובר עליי?! שמעתי איך את ורון חברים, איזה נשיקה דפקתם, אווווווו...!" גיחחה לה לולה.
"מה?! מי חברים?! הוא ידיד הכי טוב שלי, מה חברים?" אמרתי בבהלה. לא הבנתי מה קורה.
"ששש... אל תנסי לעבוד עליי. יאללה אני הולכת לאכול, בהצלחה עם רונו'ש חח" צחקה לה לולה וניתקה לפני שאשיב לה.
'מה? מי חבר שלו? הוא הידיד הכי קרוב שלי, מה חברים?' חשבתי לעצמי.
פתאום נשמעה דפיקות חזקות כאילו מישהו בועט בדלת וצעקות מעברה...
קצת קצר מידי, אבל לא נורא חח..
איך היה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הסיפורים של ישרא בלוג D: