'את חייבת להצליח לנתק את עצמך ריגשית מהעניין. להבין שהחיים שלך ממשיכים לא משנה מה.'

' במצבים מסויימים אנחנו חייבים לפעול על פי השכל אחרת הרגש יגרום לנו לפעול בצורה מוטעת'

זה בדיוק מה שהבנתי  ממך. מהמילים שלך.

והפנמתי בלי לדעת בכלל.

אני לא מסכימה עם זה. לא חושבת שהרגש יכו לפגוע במעשים שלי. בתהליך החשיבה שלי.

אבל הפנמתי. וביצעתי. בלי לדעת בכלל.

אם רק הייתי עוצרת שניה. מבינה מה עובר עליו. מבינה איך הוא מרגיש ומה כואב לו כל כך כל כך.

אם רק הייתי מפסיקה לחשוב ומתחילה להרגיש.

אם רק הייתי מחבקת. ומבינה.

לא הייתי מקבלת את הסטירה הזאת

הסטירה שהעירה אותי.

אני לא רוצה לנתק את הרגש!!

לא רוצה לא רוצה לא רוצה!

ואני לא יודעת איך עושים את זה..

איך חוזרים להרגיש עם כל הלב והנשמה

כבר שכחתי מהי התרגשות

ואיך שמחים בלב שלם.

הכל רגיל.

שיגרתי.

אני שמחה ומאושרת

והחיים בהחלט יפים. אבל אני לא מרגישה את זה.

' מה אני רובוט?! אי אפשר להתעלם מהמציאות. זה כואב ועצוב אז כואבים ועצובים'

ככה אמרתי. ככה האמנתי. ככה חשבתי.

ככה הרגשתי.

ואני רוצה לבכות

ולשמוח

בלב שלם

ולהרגיש.

ואולי עכשיו כשאני  מבינה את הבעיה

אני קצת יותר קרובה לפיתרון.

בעזרת ה' שתהייה לנו שבת של אושר ושימחה.

אוהבת המון.