המון זמן לא ביקרתי כאן. המון זמן לא שפכתי את אשר על ליבי.

החיים מהירים מידי, זורמים מידי, נעלמים מידי.

אני לא מרגישה צורך לכתוב יותר ובכל זאת אני כאן.

התגעגעתי.

החיים ממשיכים, לא עוצרים. לא מעניקים לי שניה אחת של לבד.

ואולי בעצם כן, ואולי אני כבר לא יודעת מה זה לבד.

אני רוצה המון, ומתגעגעתי לעצמי, ואוהבת את עצמי ועדיין מוזר לי.

אני מרגישה כאילו אני פה אבל לא פה.

צופה בחיים שלי מהצד

מרוחקת

שמחה, עצובה, דואגת, מאושרת..

אבל לא מרגישה.

יכול להיות שזה שלב שכזה. של דממה. לא ריחוק.

שלב שבו אני צריכה לברר עם עצמי

מה טוב בשבילי, מה אני רוצה ולאן אני הולכת.

המון זמן לא נהניתי מספר טוב, עד אתמול.

אולי זה אומר שאני חוזרת לעצמי.

מה שבטוח אני אוהבת את מי שאני כרגע.

מרגישה או לא מרגישה.

אוהבת.

אני מבלבלת בשכל הרבה, ואפילו אני לא הבנתי בדיוק מה מטרת הפוסט המשונה הזה..

אולי הוא רק בא להגיד שאני כאן

ויום אחד אני אהייה לגמרי אני.

אוהבת.