דמעה ועוד דמעה זולגות על פניה
דמעות של עצב
דמעות של ייאוש
דמעות של חוסר אונים
עיניה כבר אדומות מרוב בכי, אבל היא לא יכולה להפסיק
היא מנסה לחושב חיובי, אבל היא לא מצליחה.
היא רואה את החברים שלה שמחים,צוחקים ביחד.
רק היא לבד יושבת, ודמעות זולגות מעייניה.
אף אחד כבר לא סופר אותה, אף אחד לא יודע את הכאב העומק שהיא מרגישה.
אומרים לה "תנסי להיות איתם תנסים לשמוח לחייך להתחבר"
היא פשוט לא יכולה..החיוך שהיה לה פעם כבר מזמן נעלם.
כל חיוך שלה זה עוד שקר של שמחה.
היא חייבת היא חייבת לבכות,
פשוט להוציא החוצה
לפרוק הכל
ואחר כך כועסים עליה צועקים עליה..
היא שומעת ליחשושים עליה.
עושים לה מבטים, כאילו רוצים שהיא תלך כבר.
שלא תבאס את כולם עכשיו.
היא ממשיכה לבכות
זה חזק ממנה
קשה לה לעצור את הדמעות
כל דמעה ודמעה שיורדת
זה כמו שכבה נוספת שהורידו מעליה
זה כמו אבן שיורדת לה מהלב
היא מרגישה הקלה
הוקל לה
היא מרגישה כעת יותר טוב
לא יכלה לשמור יותר בבטן
הייתה חייבת לפרוק
אם לא היא פשוט תתפוצץ
תבינו אותי כבר.
אני לא יכולה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
