welcome to my life

אני הולכת עכשיו לבריכה, סתם משעמם לי בבית אני מרגישה די לבד..

אלון אמר לי שכולם, יהיו שמה, והוא לא מתכוון שאם לא נאה לי להיות עם מישהו

אז גם הוא יהיה צריך לא להיות איתו-והוא צודק

אני לא מבינה למה הוא חושב ככה

מה אני כאילו מפרידה ילדים או משהו?

ובחיים לא אמרתי לו אל תהיה איתו בגלל שאני לא איתו

אבל מה שכן מתי שאני לבד בצעד אני מעדיפה כמו כל בנאדם נורמלי,

שמישהו יבוא וקצת יארח לי חברה...

טוב קיצר יש לי הרגשה ממש רעה לגבי הבריכה היום.

אבל אני יקח את הסיכון הזה ..

עריכה:

דווקא היה די רגיל, לא הייתי עצובה או משהו (:

עוד מעט יומולדתת P; (אני מאוד אוהבת בלונים..)

גוזי-עידכון בשבילך :]

אוווףף.

אתם מכירים את ההרגשה הזאתי שאתם רוצים שהעולם יעצר לכמה דקות ?

שאתם פשוט לא יכולים יותר עם המציאות הזאתי...

ככה אני מרגישה.

השיר "אין מלאכים בגן עדן" של אביב גפן, כל הזמן בראש שלי..

לא יודעת למה אבל ממש כל מילה מדברת עליי.

"חי בתוך כלוב ...

אתם קוראים לזה חופש אולי "חופש גדול" שתיכף נגמר..

 אנחנו מתים בצורה מסודרת

נשארים כמו כתמים על איזה לב שנשבר

 החיים זה רק תור לפגישה עם המוות,

בולעים את אלוהים כמו כדורי הרגעה

כי אנחנו לבד תמיד היינו בחושך

 וזה עצוב לחכות מבלי לדעת למה...

 אין מלאכים בגן עדן יש פה רק גיהינום

שנותן לחלום שיש מלאכים בגן עדן

 שיש מלאכים בגן עדן

 אבל אין מלאכים ואין גן עדן.."

"אין מלאכים בגן עדן.."

חזרה ללימודים..

עוד שנה מגיעה לה, עוד סיפורי אהבה,בכיות,ריבים,שמחות,כאב,צחוקים ועוד..

אני ממש מקווה שהיא תהיה יותר טובה מהשנה הקודמת שלי..

אז הגענו לבית הספר כל ה"מונוסונים" ביחד,שנכנסתי לשער אז התחלתי ממש להתרגש וקצת לחשוש

היה שמה מלא ילדים בכמות שאני לא רגילה,כולם התנפלו על כולם בחיבוקים היה צפוף..

נכנסתי לכתה תפסתי מקום וישבתי ליד גילי היה קצת רעש עד שהמורה נכנסה.

היא התנהגה אלינו כאל ילדים קטנים =\

כולם נראו מוכנים וכאילו שהם מכירים את המקום ממש טוב .

לכולם היה ביטחון עצמי, לי לא.

אני מודה אני די פחדתי, למרות כל ההתחנפיות למורים והכל פחדתי.

פחדתי שאני יאכזב את אמא שלי פחדתי שיהיו הרבה מריבות

פחדתי מהעונשים מהמורות...

עשו לנו סיור בבצפר,הכירו לנו את הכל שמה, היה דיי נחמד..

הגיע הצלצול ..

כולם מתחלקים לקבוצות שלהם, קבוצת הערסים ,קבוצת הפאקצות ,קבוצת הפריקיות,וקבוצת המונוסונים (שזה בעצם אנחנו ככה קוראים לנו בגלל השם של הישוב..)התרגלתי לאט לאט להכל..

כבר פחות היו חששות פחות היו כל המחשבות האלה ה"שליליות" היה טוב.