ימים עייפים

הנה זה קורה.

צב קטן כיכב בענק בגן ברחובות. כן, היו רק 11 ילדים, כן, הם לא הקשיבו לי בשיט, כן זה היה בתנאי מעבדה. אבל העיקר שה"בוחנת" החמיאה :)

מחר בתיה באמבטיה ולולי שבלולי יעלו למבחן. מעניין מה יהיה בגורלם.

ללולי השבלול יש מסיבת יום הולדת ואודי חמודי מארגן לו מסיבת הפתעה. אבל השבלול המסכן חושב שכולם שכחו ממנו והוא יושב ושר במלנכוליות מזעזעת, שיר עצוב. השיר היה באחד מהפרסומות אני לא זוכרת את שם השיר או הזמר/ת אבל זה הולך ככה

But when I'm down and feeling blue, I close my eyes so i can think of you... Oh baby be strong for me baby believe in me... וכו'. רק שבהצגה יש לזה תרגום בעברית. והשבלול פשוט יושב שם וכל כך מדוכא. כששמעתי וראיתי את זה לראשונה ממש בכיתי (אני כל כך רגישה אני יודעת) אבל בובות מדוכאות זה דבר לא נעים לצפות בו.

כשעשיתי את צב קטן ברחובות, היה שם ילד קטן בן 3 בשם דניאל. כששרתי את השירים של ההצגה הוא כל כך נכנס לזה חזק. הוא האמין לי ועשה פרצופים בהתאם לטקסט ולשירים. זה כל כך נגע לי שהייתי חייבת לעצור באמצע להתקרב אליו עם הצב ולהגיד לו: "חמודי הכל בסדר תכף יואבי יבין שצבי צב יחזור לחורשה והחיים של כולנו ימשיכו כרגיל". זה דיי השפיע הוא נרגע. אבל התמונה המפוחדת שלו נשארה חקוקה בליבי.

באותו רגע ידעתי שאני במקצוע הנכון. התחושה שהייתה לי כשדניאל החמוד כל כך האמין לי והתרגש - זה עשה לי את השבוע.

אני הולכת להביא לפחות 4 ילדים.