סיפור משעשע:
ישבתי עם סטאלין ביום רביעי בערב לאכול במוזס. זו הייתה אמורה להיות תחילתם של יומיים "אוכליים" בהם נרשה לעצמינו כל מה שנרצה לאכול כי חייבים לחגוג את זה שאני מתחילה ללמוד ביום שני הבא עלינו לטובה.
בכל אופן, יושבות לנו אנו לתומינו, ומשוחחות בצרחות כמו שרק אני יודעת ולפתע 2 בנות שכבר מספר דקות תלו בי מבטים הסתובבו אליי ושאלו: "קוראים לך לה לה לה גירל"? (כמובן שהם קראו לי בשמי האמיתי אבל זה לעניין לספר פה מהו). מעולם לא ראיתי אותן כך שהן תפסו אותי בהפתעה ואמרתי להן, כן, זו אני. איך אתן יודעות? אז הן צחקו ואמרו: "מהפליקר! מהתמונות שלך בפליקר" שאלתי אותן איך הן זיהו אותי (כי אני דיי מעוותת שם) אז מה הן אומרות לי.... "על פי הרגליים שלך". וואט דה פאק? על פי הרגליים שלי הן זיהו שזו אני הדוגמנית של ברנדה מהפליקר??? וכמו שהקצינה שלי מהצבא: נאג' הייתה אומרת: מה קורררהה פה? (בליווי אצבע מאשימה, בעצם האצבע הייתה בסיטואציה אחרת אבל נזרום).
מיד היכה בי הפלאשבק הבא:
בכתה י'ב הופעתי בכל מיני מחזות זמר מטעם העיר. פעם בחודש הייתי מופיעה 2 הופעות באשכול פיס העירוני. וחברים היו משלמים כסף כדי לראות אותנו. בכל אופן באחד מן הימים שלאחר ההופעות עצרתי עם הרכב בצומת ליד הבית הישן שלי כשלפתע ציפצפו לי מהמכונית שלידי ומיד שאגו עליי :"את לה לה לה גירל?" ועניתי שאכן זו אני! ואיזה הילולה הלכה שם... "את שרה מדהים ראיתי אותך ביום שבת ואת פשוט מצוינת" וכו'....
כן ימי הסלבריטי שלי לא מאחרים. בקרוב אכבוש את העולם!
ותודה לסבא וסבתא שהביאוני עד הלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
la la la girl