אין לי על מה לעדכן.

הלכתי לשחק סימס.

חושך. ברקע מחיאות כפיים, המסך יעלה,

ועשרות פרצופים לא מוכרים, יחכו באולם נגשים.

ורק היא, תשב במרכז האולם, לבד, עם ניצוץ בעיינים

כי היא יודעת, שהוא יודע, שבסוף ההופעה

כשהמסך ירד, הם יכתבו את את המחזה מחדש.

אז חזרתי.

ואני ממש שמחה שיצאתי בסוף.

היה טוב, ונגמר הכי טוב.

בדיוק בזמן, בדיוק במקום, ובדיוק בסיטואציה.

שתקי. הרי השגת את מה שרצית, לא?

סוף סוף חופש.

לא נראה לי שזה יתחיל להימאס עליי בזמן הקרוב.

אז נקווה לעוד שבוע טוב.

ו... תשמרו על עצמכם.