אומרים לי די הרבה בזמן האחרון, שאני מתנשא. שאני חושב שאני מעל כולם, או משהו כזה. רק בזמן האחרון התחלתי להבין באמת על מה הם מדברים. אבל הקטע המוזר בזה, הוא שבמקום להיות "מזועזע" מעצמי ולנסות לשפר, חייכתי לעצמי חיוך זדוני.
אני אוהב את ההתנשאות שלי. אני לא חושב שהרבה היו אומרים משהו כזה. התנשאות (במידה, כמובן) זה משהו שיכול גם להעניק לך כוח וביטחון במידה מסויימת. כמובן, שאסור לקחת את זה רחוק מדי, הכול צריך להיות במידה.
אל האנשים שבאמת אכפת לי מהם, חשוב לי להתנהג יפה. אני לא מעוניין בשום התנשאות כלפיהם, גם אם זה לפעמים יוצא ככה. בזה, כנראה, אני צריך לשלוט יותר. אבל "חברי" לכיתה הם הדוגמה המושלמת להתנשאות הזאת שנורא כיף איתה. קחו למשל את הסדנאות האלה, בחיזור בין המינים. הביאו לנו עובד סוציאלי כזה, פסיכולוג בתכלס. הסתכלתי על כל מה שכולם אומרים, וגם דיברתי די הרבה. הרגשתי (עם עצמי כמובן) כאילו אני זה שמוביל את הדיון, אני מוביל את המשחק, אני יודע בדיוק לאן העובד הסוציאלי הזה חותר בכל מה שהוא אומר. בנקודה הזאת הרגשתי נורא בוגר יותר מכל האנשים האלה לידי, שכנראה עוד לא הספיקו להתבגר לגמרי, וכששואלים אותם שאלה הם משפילים את הראש וזורקים מן "לא יודע" חלש כזה.
אז מה עשיתי? התחלתי לזרוק חצים עוקצניים כאלה, מן הערות תמימות למראה, אבל חושפות הרבה יותר מהערות ישירות. היתה לי מן הרגשה עילאית כזאת, כאילו הרגשתי דברים שאף אחד לא הבין. הרגשתי שאני היחיד שמבין מה מניע כל אחד להגיד כל דבר, ונורא רציתי לחשוף את הדברים שכל הפסיכולוגים האלה תמיד רוצים להשאיר מתחת לפני השטח, כדי ש"אנחנו נהיה אלה שנגלה את זה בעצמינו", ועוד כל מני בולשיט כזה של פסיכולוגים. תארו לעצמכם, כמה זמן וכסף היו יכולים אנשים לחסוך אם הפסיכולוגים שלהם היו מדברים תכלס, בלי כל הרמיזות המעצבנות האלה. רוב הזמן פשוט צפיתי בדיון אחד שנמשך כמעט על כל הזמן, על איזה ילדה שזרקו לה איזה מילה. היה מאוד מצחיק לראות איך זה נמרח על כל הזמן, כשאף אחד לא הבין (או אולי העובד הסוציאלי הבין ופשוט לא אמר) מה השני רוצה מחייו, כשאני יודע שאני מבין, אבל זה משהו שמאוד קשה להסביר במילים. ניסיתי, אבל אני לא חושב שכל כך הצלחתי. בקיצור, היה מאוד מעניין לראות את הכיתה שלי, שאני יודע כמה היא ילדותית ושהאנשים בה לא באמת שמים אחד על השני, בסיטואציה כזאת, שהם חייבים לדבר על דברים כאלה שהם לא היו מדברים עליהם בשום סיטואציה אחרת.
אולי זאת רק המחשבה שלי, אבל מהעיניים שלי, הרגשתי שאני שולט במשחק. אתם חייבים לנסות את זה, זו אחת ההרגשות הכיפיות

אורן.