יצא לי בדיוק עכשיו להכין שיעורים בתנ"ך, אחרי הרבה זמן שלא הכנתי.פתאום, בזמן ההכנה, חשבתי על משהו.
תבחרו רק פרק אחד אקראי, כל פרק בתנ"ך - בטוח תמצאו משהו שמציק לכם, שסותר את כל ערכי הצדק שהאלוהים הזה מבוסס עליהם, לכאורה. הדיברה "לא תרצח", למשל, היא הבולשיט הגדול ביותר בתנ"ך.
כמעט ואין פרק, שאין בו רצח של אדם שלא בהכרח עשה משהו נורא. אפילו אלוהים, בכבודו ובעצמו, רצח כמה בני אדם שלא לצדק. לדוגמה - אני זוכר בתור ילד קטן שלמדנו סיפור על איזה אחד שנשא עם דוד את ארון האלוהים לעיר אחרת, ורק בגלל שאותו אחד תמך בארון כדי שלא ייפול בגלל ש'הוא לא האמין שה' ישמור על הארון', אלוהים הכה בו ברק והרג אותו.
אז לזה אתה קורא "לא תרצח", אלוהים הגדול? אני בספק.
עוד דבר בתנ"ך שמציק לי מאוד בכל פעם שאני קורא בו, הוא היחס לנשים ולאנשים בכללי, שהם לא במעמד גבוה כמו מלך.
הנשים מוצגות תמיד, לחלוטין כמו חפץ. לנשים אין דעה משלהן - מה שאומרים להן, הן עושות. גם הנשים עצמן מכנות עצמן "שפחתך", שזה בכלל נורא. גם הגברים אומרים "עבדך", אבל אצל הנשים זה יותר קיצוני.
אז אני שואל - איך אפשר לעזאזל להגיד שהאלוהים הזה הוא כל כך דואג לחלשים, דורש צדק ומשפט, שוויון בין כולם? לפי דעתי, הדבר היחיד שאכפת לאלוהים הזה שמוצג לנו בסיפורים, שכנראה בכלל לא אמיתי, הוא עצמו. אלוהים רוצה שיסגדו לו, יפששיזבחו לו, שיעשו הכול בשביל לרצות רק אותו. יש כל כך הרבה סתירות בתנ"ך, כל כך הרבה חוקים שנקבעו ואלוהים עצמו עובר עליהם או מעביר אותם בשתיקה.
עוד דוגמה, למשל - יש פסוק אחד שאומר: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה." כלומר, הבנים ישלמו על מה שהאבות עשו. לעומת  זאת יש פסוק אחר שאני לא זוכר כרגע את תוכנו, שאומר את ההפך הגמור.
אבל לא את אלוהים אני מאשים. אני מאשים את כל הטיפשים שמאמינים באוסף השטויות הזה שנקרא "התנ"ך" בצורה כל כך עיוורת. איך אנשים יכולים להאמין בגורם שהיה יכול להרוג אותם, את בניהם ונכדיהם, לא משנה מה עשו בחייהם, רק כי תמכו בארון האלוהים? איך אפשר להאמין בגורם שהופך כל אדם שאינו מלך לעבד או לשפחה? ואיך אפשר להאמין לגורם שמפר את החוקים שהוא בעצמו קבע? את התשובה על השאלות האלה אני לעולם לא אבין.