בניגוד לאותו יום מבאס שבו כתבתי את הפוסט הקודם, מאז החופש רק הולך ומשתפר.

התחלתי לעבוד בצהרון, קצת מעייף, אבל דווקא סבבה שם. פחות יוצא לי לבוא במגע עם אנשים מהסביבה הישנה, אבל עדיין זה חתיכת נוסטלגיה. ילדים יכולים להיות ממש נודניקים, אין מה להגיד. אבל יש כמה דברים שפשוט אי אפשר להישאר אדיש אליהם, כנראה.

בכל פעם שהם שואלים במתיקות כזאת "אני יכול לשחק איתך?" זה ממיס אותי מחדש.

וגם כשהם עולים עליי ומציקים נורא אי אפשר שלא להתאהב בהם. ככה זה כנראה. אלוהים יצר אותם חמודים בהתחלה כדי שנוכל לסבול אותם, ואז כשהם גדלים אפשר להוציא עליהם את כל החרא.

חוץ מזה, קרו הרבה דברים מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, מעניינים ומשמעותיים בטוח, לא יודע אם חיוביים או שליליים.

את מה שקרה אני לא אספר כאן, כי זה לא ממש לגילם של הקוראים פה, אבל אני רק יכול להגיד שהתוצאות עלולות לעורר תפנית מפתיעה בחיי ^^" ואני לא סתם מדבר כאילו אני בטלנובלה, בימים האחרונים זה באמת מרגיש ככה, כולל כל הקיטש מסביב.

אז מה בקיצור? החיים נחמדים אליי, חלק מהדברים מסתדרים כמו שרציתי, חלק לא, אבל בתכלס - לא ממש משעמם פה. אני ממש מרוצה מהסידור שיצא לי, אני עובד בשעות הצהריים אחר צהריים ויכול גם לצאת בערב בלי להיות עייף מת למחרת, ואני לא מבזבז את חיי בבהייה במסך כלשהו. כלומר, כרגע כן, אבל בכללי הרבה פחות.

באוגוסט יהיה לי חודש שלם לעשות מה שבא לי, אולי אפילו לנסוע לאילת (למרות שלא נראה שזה יצא לפועל) ובעיקר לצבור המון כיף וחוויות לשנים הבאות, וכוח לחרא הזה שכולם מלחיצים לגביו. מה שנקרא, עדכון סטנדרטי... אני לא חושב שאפשר למצוא אפילו אחד כזה בבלוג  טוב נו, תמיד יש פעם ראשונה. (חע).

אורן.