עוד סרט עם הפי אנד. היא גילתה שכל הזמן הזה היא הייתה מאוהבת בו. דווקא היה סרט טוב.

יכול להיות שרק עכשיו, בעקבות אירועי הימים האחרונים, ועכשיו סופית בעקבות הסרט הזה, הבנתי את זה.

הבנתי שהחיים הם לא סרט. הבנתי שהבחורה לא תמיד תגלה שהבחור הזה שרדף אחריה כל הזמן והיא פשוט לא ראתה את זה, הוא הבחור שאיתו היא צריכה להיות, ובסוף הם יתנשקו ויחיו באושר ועושר. ושהכול כל הזמן היה מתחת לאף שלה, המפתח לחיים מאושרים.

הבנתי סוף סוף, שהאהבה היא לא תמיד הדדית. ושהרבה פעמים אתה נמשך למה שלא טוב בשבילך. וזה כואב, כואב כל כך. כואב יותר מכל דבר אחר. לעזאזל עם האהבה הזאת.

אז אני מצטער. לסרט הזה כנראה לא יהיה הפי אנד. בסרט הזה, אני אאלץ להתמודד עם האמת, עם החיים האמיתיים, ואיכשהו לשכוח ולהמשיך הלאה.

הסרט הזה הוא לא סרט. זה החיים. ובחיים, אין צופים שצריך לרצות. יש רק את הרגשות שלא עוזבים ורק מתחזקים.

אבל אל דאגה, אני אנשוך שפתיים ואמשיך. בסוף אני אמצא את ההפי אנד שלי.